מפליא: ’קול תורה’ נסגרה ביום פטירת הגרש"ז אוירבך זצ"ל

סגירת מעל עצובה: בשל משבר הקורונה והתפשטו הנגיף בישראל, הודיעו ראשי ישבית 'קול תורה' בצר להם על סגירת שערי הישיבה. אלא שהתזמון מפליא, והוא מתרחש בדיוק ביום היארצייט לראש הישיבה המיתולוגי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהיום מציינים 25 שנים לפטירתו.

עיקר פועלו של הרב היה הלכתי. כך נראו שיעוריו, ספריו וההתפלפלויות בהן ניתן היה למצוא אותו. אדם שיחפש כתבי הגות או תיעוד לשיחות מוסר כתובות יתקשה מאוד למצאם.

מה שפרסם את עיקר עבודתו של הרב היו דווקא המאמרים שלו, ולא בהכרח הספרים המוערכים מצד עצמם. מדובר במאמרים שהם לרוב תשובות הלכתיות ולא פעם פורצות דרך: נחשב לבר הסמכא הבולט ביותר בנושאי רפואה והלכה, וככל הנראה היה הראשון- בטח בשיעור הקומה שלו- שיזם ניסויים מדעיים כדי לקבוע עקרונות הלכתיים.

 מהמסקרנים ביותר מאלו שבהם היה מעורב, נגעו לרגע קביעת המוות. כך גם שימש בתור הסמכות ההלכתית שעמדה מאחורי אחד הספרים הנפוצים ביותר בארון הספרים היהודי ברחבי הארץ והעולם- "שמירת שבת כהלכתה", של הרב יהושע ישעיה נויבירט.

כתב הרב אוירבך לבני משפחתו: "אם סוף שנותי יהיו חס ושלום קשים, אבקש להכניס אותי לאיזה מוסד טוב, כי אינני רוצה להיות לטורח על בני משפחתי". את חותנתו, שגרה בדירה סמוכה לביתו ובסוף ימיה הגיעה למצב סיעודי, לא חשב כלל לשלוח למוסד, אבל על עצמו לא ביקש אלא שיכניסוהו למוסד טוב.

עד סמוך לפטירתו עוד ענה לשאלות והלך לבית הכנסת. בבוקר יום חמישי יצא לתפילה עטור בטלית ותפילין כהרגלו. בדרך מעד ונפל מאפיסת כוחות. האברך שליווהו ניסה להשיבו הביתה, אך הרב בשלו - עליו ללכת לתפילה בציבור.

בתפילה הרגיש רע מאוד, אך לא הסכים לחזור הביתה כי עוד לא שמע את קריאת התורה. אחר שנח עד הצהרים, ביקש שיביאו לו את פנקס הצ'קים ואת המעטפות, בהן שלח סיוע כספי לנזקקים. לפנות ערב כבר היה ברור שצריך לאשפזו בבית חולים. לפני יציאתו הרב ביקש ללבוש את בגדי השבת, שמא ייאלץ לשבות בבית חולים. חולשתו גברה מאוד עד שנכדו היה צריך לסייע בידו להחליף את בגדיו.

ביום שישי בבוקר בבית החולים עוד הספיק להתפלל שחרית באריכות, אבל תפילת שמונה עשרה אמר בישיבה. מאוחר יותר בבוקר יום שישי איבד הרב את הכרתו, וביום ראשון בבוקר השיב את נשמתו לבוראה.