הרב שמשון פוקס: "מדוע אף אחד לא יוכל להשמיד את עם ישראל?"

במהלך הדורות עמדו עלינו לכלותנו פעם אחר פעם אך נצח ישראל לא ישקר ולא יאכזב לעולם. הרב שמשון פוקס מבקש להעמיק בשאלה היסודית המלווה את האומה היהודית מאז ומעולם והיא מהו אותו סוד פלאי המאפשר לעם קטן ורדוף לשרוד את כל תהפוכות ההיסטוריה בעוד אימפריות אדירות נמוגו אל תהום הנשייה. כאשר אנו ניצבים ביום העצמאות אנו נדרשים לברר לעומק את המושג עצמאות ואת הקשר הישיר שלו למושג החירות האמיתית. האם העצמאות היא רק דגל מונף וטקסים רשמיים או שמא מדובר במשהו עמוק הרבה יותר הטמון בדנ"א הרוחני של כל יהודי ויהודית.

סיפור מפורסם מספר על הרב מפוניבז' זכר צדיק לברכה אשר הגיע לרומא וניצב מול שער טיטוס הידוע. אותו שער שנבנה כדי להנציח את חורבן ירושלים ואת גלות ישראל. הרב עמד שם בגאון והכריז בקול גדול מול אבני השער הדוממות כי טיטוס הרשע כבר מזמן איננו ואילו עם ישראל חי וקיים. הוא שאל את האבנים איפה טיטוס ואיפה עם ישראל. הניסיון להחריב את האומה הישראלית נכשל פעם אחר פעם משום שיש בתוכנו גרעין של נצחיות שאינו תלוי בכוח פיזי בלבד. אנו רואים לאורך ההיסטוריה כיצד אומות שלמות קרסו ונעלמו אך עם ישראל ממשיך לצעוד קדימה בתוך נתיבי ההיסטוריה הסוערים.

כאשר אנו מסתכלים על המציאות המורכבת של דורנו אנו רואים מלחמות ורדיפות מכל עבר. איראן וחיזבאללה וחמאס והחות'ים כולם מבקשים את רעתנו. גם מעבר לים באירופה ובשאר העולם אנו עדים לגל גואה של אנטישמיות המזכיר תקופות אפלות. אדם עלול לשאול את עצמו מאיפה מגיע כל זה ולמה זה קורה לנו שוב ושוב. כדי להבין זאת עלינו לצלול אל עומק המושג של בני חורין. המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. לכאורה מדובר בקביעה פרדוקסלית שהרי התורה מטילה על האדם מצוות ומגבלות רבות. אך הסוד טמון במילים חרות על הלוחות. חז"ל מלמדים אותנו אל תקרא חרות אלא חירות.

כדי להמחיש את העוצמה הזו עלינו להיזכר בדמותו הפלאית של הרבי מקלויזנבורג זכר צדיק לברכה. מדובר ביהודי שעבר את זוועות השואה האיומות ביותר ואיבד את אשתו ואת כל אחד עשר ילדיו. למרות הסבל הבלתי נתפס הוא הגיע לארץ ישראל והקים כאן אימפריה של תורה וחסד כולל את קריית צאנז בנתניה ואת בית החולים לניאדו. סיפור אחד מתוך המחנה מגלה לנו את כל הסוד. ביום שמחת תורה בתוך האופל של המחנה הרבי הודיע שהוא אינו יוצא לעבודה. הוא ידע שהדבר עלול לעלות לו בחייו אך הוא החליט שביום הזה הוא דבק בקדושה. הנאצים ימח שמם היכו אותו מכות רצח עד שאיבד את הכרתו.

כאשר חזרו היהודים מהעבודה הם ראו את הרבי שוכב על הארץ שותת דם. אך כעבור זמן מה הם נדהמו לראות מחזה בלתי ייאמן. הרבי הציב כיסא במרכז הצריף והחל לרקוד סביבו את ההקפות של שמחת תורה כשהוא שר בדבקות את המילים אתה בחרתנו מכל העמים. אחד היהודים שם לא יכול היה לשאת את המראה ושאל את הרבי כיצד הוא מסוגל לשיר את המילים הללו אחרי כל מה שעבר עלינו. הרבי ענה לו תשובה שצריכה להדהד בלב כולנו. הוא שאל מה האלטרנטיבה שלי. האם להיות כמוהם וכמו הנאצים האכזריים. אני מעדיף לקבל את כל המכות ואת כל הרדיפות ובלבד שאשאר יהודי המאמין בבחירה האלוהית של עם ישראל.

המדרש בשוחר טוב מביא שני משלים ליציאת מצרים. המשל הראשון מדבר על אדם המוציא זהב מתוך כור היתוך. הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מכור הברזל של מצרים כמו צורף המוציא זהב טהור. המשל השני מדבר על אדם המסייע לבהמה ללדת ומושך את העובר החוצה. נשאלת השאלה מדוע זקוק המדרש לשני משלים שונים. התשובה היא שיש הבדל תהומי בין להוציא את עם ישראל ממצרים לבין להוציא את מצרים מתוך עם ישראל. להוציא אדם מעבדות פיזית זהו תהליך טכני קל יחסית אך לשחרר את הנפש מתפיסת העבדות המנטלית זהו אתגר קשה הרבה יותר.

ישנו סיפור מפורסם על פיל גדול בקרקס הקשור בשרשרת לעמוד קטן באדמה. הפיל החזק יכול בקלות לעקור את העמוד ולברוח אך הוא אפילו לא מנסה. הסיבה לכך היא שכאשר הפיל היה קטן הוא היה קשור לאותו עמוד ולא היה לו כוח פיזי להשתחרר. הוא ניסה שוב ושוב ונכשל עד שהתייאש. כעת כשהוא גדול וחזק הוא נשאר כבול בגלל הזיכרון והתפיסה המנטלית שלו. הוא בטוח שהוא לא יכול להשתחרר. כך גם אצלנו. לעיתים אנו כבולים לתאוות ולתפיסות של העולם הזה ולא מאמינים בעוצמה האמיתית שלנו.

יעקב אבינו זכה לשם ישראל לאחר שנאבק עם המלאך. המלאך אומר לו כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. יעקב היה חזק פיזית והוא גלל את האבן מעל פי הבאר בקלות אך המאבק האמיתי שלו היה רוחני. כשהוא עמד מול עשו הוא פחד לא מהכוח הפיזי של עשו אלא מההשפעה הרוחנית השלילית שלו על משפחתו. הגבורה האמיתית היא גבורת הנפש. איזהו גיבור הכובש את יצרו. אדם שאינו נותן לסביבה להשפיע עליו לרעה הוא הגיבור האמיתי. התורה נותנת לנו את החוסן הפנימי הזה שלא להזדקק לאישור מאף אחד אחר ולא להיות מושפעים מרוחות זרות.

כאשר אנו חוגגים את העצמאות עלינו לשאול את עצמנו האם אנו באמת עצמאיים בנפשנו. האם אנו כפופים לדעת הקהל העולמית או שאנו דבקים בזהותנו האמיתית כבניו של מלך מלכי המלכים. התורה לא מגבילה את האדם אלא משחררת אותו מכבלי התאוות ומהשעבוד לצרכים החומריים. היא נותנת לו דרך ומוסר וחינוך נכון לילדיו. זהו סוד הקיום של עם ישראל לאורך כל הדורות. מי שדבק בתורה הוא בן חורין אמיתי משום שיש לו עמוד שדרה רוחני איתן.

עלינו לזכור שאנו בני מלכים. בן של מלך או בת של מלך לא ירשו לעצמם להתנהג בצורה בזויה או להתלבש בצורה שאינה הולמת. הכבוד העצמי שלנו נובע מההכרה במעמדנו הרוחני הגבוה. אם נכבד את המעמד הזה ונדע שאנו בנים להשם אלוהיכם נזכה שגם הקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו את כל הברכות וההשפעות הטובות. העצמאות האמיתית תגיע כאשר נהיה משוחררים מהתפיסות המוטעות ונחיה חיי תורה ומצוות בגאווה ובשמחה. שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.