הרב מיכאל לסרי: "מדוע החרדים לא מתגייסים לצבא ומתי ניגאל?"

במסגרת המפגשים שהיו לי עם אנשים מכל קצוות הקשת היהודית, אחד המפגשים הללו התרחש עם קבוצת אנשים המזוהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. הם ניגשו בלהט ושאלו בקוצר רוח מדוע המגזר החרדי אינו מתגייס לשורות הצבא. התשובה שניתנה להם לא נועדה להיכנס לפולמוס הלכתי או פוליטי ארוך ומייגע אלא לגעת בנקודה האמיתית שמניעה אותם. נאמר להם שבכל זמן שנתניהו נמצא בראשות הממשלה אין טעם לדבר על גיוס אבל ברגע שהם יהיו בשלטון המגזר יגיע. התגובה שלהם הייתה מידית ומלאת סיפוק והם עודדו את המשך הסירוב. זהו כוחה של תשובה שיודעת לזהות את המניע הפנימי של השואל ולדבר אל ליבו בשפתו שלו.

כשמתבוננים בימי העצמאות ובחגיגות הלאומיות רואים לעיתים מחזות מעוררי מחשבה. למשל יהודי שמחזיק בידו שני דגלים בו זמנית דגל ארצות הברית ודגל ישראל. כששואלים אותו לפשר הדבר הוא משיב בפרפרזה על המשנה דע מאין באת ולאן אתה הולך. אך מעבר לסמלים הללו עולה השאלה מהי באמת עצמאות אמיתית. אנשים רבים מסתכלים על זיקוקי הדינור המאירים את השמים בלילה. הזיקוק עולה למעלה נפתח לכל עבר ביופי מרהיב וכולם קוראים בהתפעלות. אך רגע לאחר מכן הוא דועך נעלם והחשכה חוזרת למקומה. מכאן ניתן ללמוד שכל ההתלהבויות החיצוניות והנוצצות הללו הן רק מעטפת זמנית. בסופו של יום כשעשן הזיקוקים מתפזר אם לא נשאר בתוך האדם תוכן פנימי יציב הוא נותר בתחושת ריקנות ובחשכה.

במהלך מסעות בעולם לצדו של יהודה ברקן זכרונו לברכה בערים כמו טורונטו שבקנדה התקיים מפגש עם מאות יהודים בקהילה המקומית. המטרה הייתה לשכנע אותם לעזוב את נוחיות הגולה ולעלות לארץ ישראל. באותם מעמדים עלו שאלות משעשעות ונוקבות כאחד. היה שם אדם ששאל בתמימות היכן כתוב בתורה שצריך לחבוש כיפה. מאחר שהמקור הוא בשולחן ערוך והשואל לא היה בקיא במושגים הללו נאמר לו בהומור שזה מופיע בספר שמות בפרק יא פסוק ב שם נאמר שימו כיפות לראשיכם ורש"י מוסיף שכיפה בוכרית היא המובחרת שבהן. השואל התפעל מהתשובה המלומדת כביכול. אדם אחר שאל אם התורה מציעה פתרון להורדת משקל עודף ונאמר לו לאכול שבע פיצות בבוקר שמונה בצהריים ועשר בלילה ובוודאי שהכרס תרד עד לרצפה.

אולם השאלה המשמעותית ביותר הגיעה מיהודי שחי בקנדה ותהה מדוע עליו לעלות לישראל. הוא טען שבארץ יש רק צרות ומלחמות חמאס בדרום חיזבאללה בצפון ועכשיו גם האיום האיראני. לפי הסטטיסטיקה של הטילים שנורו על ישראל אם הם היו נוחתים בכל מקום אחר בעולם חלילה היו נספרים מאות אלפי הרוגים. הוא תיאר את חייו בקנדה כחיים שלווים ומפנקים עם משרתים ומכוניות פאר ושאל מדוע להחליף את כל הטוב הזה במציאות המתוחה של ארץ הקודש.

כדי להשיב לו נזכרנו במשל עתיק על שני עניים יהודי וגוי שחיו בחוץ לארץ. מדי ערב היו נפגשים וחולקים את מעט הכסף שאספו כדי לקנות מזון. יום אחד התלונן הגוי שהיהודי אף פעם לא מביא כסף והוא זה שמאכיל אותו. היהודי הבטיח לו פיצוי הולם הוא הזמין אותו לסעודת ליל הסדר שתתקיים בעוד שלושה ימים והבטיח לו ששם אוכלים ללא הפסקה כל הלילה. הוא הלביש את הגוי בגלבייה זקן ארוך וכיפה כדי שייראה כמו בבא קדוש ושלח אותו לבית כנסת של קהילה אמידה.

הגוי הגיע לבית הכנסת והתקבל בכבוד מלכים. כולם היו בטוחים שמדובר במקובל גדול מהמזרח והזמינו אותו לסעודה בבית המפואר ביותר. הוא התיישב בראש השולחן כשהוא רעב מאוד לאחר שצם שלושה ימים כדי לפנות מקום לאוכל המובטח. אך אז החל הטקס. תחילה קידשו על היין והוא נאלץ לשתות יין יבש על בטן ריקה מה שגרם לראשו להסתחרר. לאחר מכן הגיע שלב הכרפס והגישו לו חתיכת סלרי קטנה טבולה במי מלח. הוא תהה היכן הבשר והדגים אך המארחים הסבירו שזהו רק שלב מקדים. בשלב הבא הגיעה המצה שהייתה קשה ויבשה כמו קרקר והוא התקשה ללעוס אותה עם מעט שיניו. השיא היה המרור חזרת חריפה שגרמה לו לתחושת שריפה פנימית קשה ולדמעות בעיניים. כשהגיע שלב הכורך והמארחים ביקשו ממנו לאכול שוב מצה ומרור יחד הוא לא יכול היה לשאת זאת יותר. הוא היה בטוח שהיהודים זיהו שהוא גוי ומנסים להרוג אותו בייסורים. הוא קם וברח מהבית כשהוא מקלל את היום שבו הסכים להצעה.

כעבור שעה פגש את חברו היהודי כשהוא זועם. היהודי שאל אותו אם הוא נהנה מהבשר והדגים של שלב שולחן עורך. הגוי המופתע שאל מהו שולחן עורך והיהודי הסביר לו שזה השלב שמתחיל בדיוק שתי דקות אחרי הכורך ובו מוגשות כל המנות הטובות ביותר. היהודי סיכם ואמר לו שחבל שהוא ברח רגע לפני שהסעודה האמיתית התחילה.

הסיפור הזה הוא משל מדויק למצבו של עם ישראל בכלל ובדורנו בפרט. לאורך כל ההיסטוריה עברנו את כל שלבי הסדר. היינו בשלב הקדש במעמד הר סיני עברנו את שלב ורחץ והכרפס בגלויות השונות בפרעות ובפוגרומים שבהם ניסו הגויים לשטוף אותנו בייסורים. היום אנחנו נמצאים בשלב הכורך. המצה מייצגת את עם ישראל והמרור מייצג את כל האויבים שמקיפים אותנו מכל עבר חמאס חיזבאללה איראן וסוריה. כולם כרוכים סביבנו ומנסים למרר את חיינו.

אך עלינו לדעת שדווקא עכשיו כשאנחנו בתוך הכורך הסבל והחריפות הם הסימן לכך ששלב שולחן עורך נמצא ממש מעבר לפתח. מי שזוכה להיות חלק מעם ישראל בזמן הכורך בארץ ישראל למרות כל הקשיים הוא זה שיזכה לשבת לשולחן הערוך של הגאולה השלמה. אלו שבוחרים להישאר בקנדה או במקומות אחרים בגלל הפחד מהמרור עלולים להחמיץ את הסעודה הגדולה שלעתיד לבוא.

אנחנו נמצאים ברגעים שלפני התגלות האור הגדול. דווקא כשהאיומים נראים קשים מנשוא וכשכל העולם נראה כעומד נגדנו עלינו להתחבר יחד באהבה ובאחדות. הייסורים שאנו עוברים במישור הפרטי והלאומי בין אם מדובר בבעיות פרנסה בריאות או שלום בית הם חלק מתהליך הכריכה שמכין אותנו לדבר האמיתי. הגאולה הפרטית והכללית בוא תבוא בשמחה גדולה והיא מיועדת לכל מי שלא נשבר בדרך. יהי רצון שנזכה כולנו לראות את השולחן נערך בפנינו במהרה בימינו מתוך נחת שלווה ורפואה שלמה לכל עם ישראל עד לגאולה האמיתית והשלמה.