הרב יוסף ביטון: "ביום העצמאות - עין בוכה ולב שמח"

אחינו היקרים, בני בית ישראל בכל מקום שהם, אשריכם ואשרי חלקכם. ביום זה, כאשר המוני בית ישראל מתכנסים יחדיו, ישנה חשיבות עליונה לעסוק דווקא בתורת השם, מתוך שבח והודיה לבורא עולם על כל הטוב אשר גמלנו. המקובל הרב יוסף ביטון מבקש להביא בפנינו את ההשקפה התורנית המעמיקה, זו שאינה מסתפקת בסיסמאות שטחיות אלא צוללת אל נבכי ההלכה והמחשבה היהודית, כדי להבין כיצד עלינו להתייחס ליום העצמאות של מדינת ישראל.

כאשר ניגשים לבחון את המשמעות הרוחנית של היום הזה, עלינו להישען על אילנות גבוהים. השאלה המרכזית העומדת לפתחנו היא מהי ההשקפה החרדית והדתית האמיתית ביחס לתקופה שבה אנו חיים. בבואו להשיב על כך, הרב מצטט ביראת כבוד את דבריו של פוסק הדור, אביהם של ישראל, בעל ה"יביע אומר" הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. בספרו בחלק ו' בסימנים מ"א ומ"ב, דן רבנו הגדול בשאלה ההלכתית המעסיקה רבים: האם יש לברך על ההלל ביום העצמאות או שמא עדיף להימנע מכך.

מבחינה הלכתית צרופה, המסקנה העולה היא כי אין לברך על ההלל ואין לברך ברכת שהחיינו. הסיבה לכך נעוצה בכלל ההלכתי הידוע "ספק ברכות להקל", שכן הברכה עלולה להיחשב לברכה לבטלה, עוון שחומרתו רבה מאוד. עם זאת, בתוך אותה תשובה הלכתית ארוכה ומנומקת, נחשף טפח מהשקפתו הרחבה של הפוסק על עצם הקמת המדינה. גדולי ישראל רבים ועצומים רואים בהקמת המדינה את תחילת התהליך המכונה "אתחלתא דגאולה".

כדי להבין את המושג הזה, עלינו לפנות לתלמוד הירושלמי במסכת ברכות. שם מתואר המפגש בין רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא, אשר צפו באיילת השחר המבקיעה את אורה בחשכת הלילה. חכמים אלו לימדו אותנו כי כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה היא מופיעה קמעא קמעא, וכל מה שהיא הולכת, היא רבה ועולה. זהו תהליך הדרגתי, שבו האור בוקע מתוך החושך לא בבת אחת, אלא בשלבים. עצם השיבה לארצנו, הכיבוש המחודש של האדמה והניצחונות המופלאים במלחמות ישראל, כל אלו נחשבים בעיני גדולי הדור כסימנים מובהקים לתחילת הישועה.

המבט על המציאות הישראלית חייב להיות כפול. מצד אחד, קיימת ה"עין הבוכה". זוהי ההכרה בכך שהגאולה טרם הושלמה. אנו עדיין נמצאים בעיצומו של מאבק, הן ביטחוני והן רוחני. המרחק אל "המנוחה והנחלה" עודו רב. מבחינה מדינית וצבאית, אנו רואים כי אויבינו סביבנו אינם נחים. למרות המפלות שספגו, הם ממשיכים להתחמש ולהתייצב נגדנו בכל עת. גם בזירה הבינלאומית, מדינות שנחשבו לידידות פנו לנו עורף ברגעי מבחן. המציאות הזו מזכירה לנו כי אנו עדיין זקוקים לישועה שלמה שתבוא מצור ישראל וגואלו.

חמור מכך הוא המצב הרוחני והמוסרי. הכאב הגדול נובע מהירידה המוסרית שאנו עדים לה. ישנם מוסדות חינוך שבהם הלימודים מנותקים מקודשי ישראל, ומתפתחת מגמה של התנכרות לשורשים היהודיים. ישנה תופעה של פריקת עול, חוסר צניעות וזלזול בערכים המקודשים לנו מדורי דורות. כאשר רואים חלקים בעם שבוחרים להיות "ככל הגויים" ועוזבים את "מקור מים חיים", הלב נחמץ. על דברים אלו העין בוכה במר, שכן ללא הרוח והתורה, חסרה הנשמה של ארץ ישראל.

אולם, אל לנו לשכוח את הצד השני של המטבע, והוא ה"לב השמח". למרות כל הצללים, ישנם אורות גדולים שאי אפשר להתעלם מהם. מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה הגדול ביותר בעולם כולו. מעולם, מאז חורבן הבית, לא היה עולם תורה כה מפואר כפי שיש היום בארץ הקודש. רבבות בחורי חמד, טובי בנינו, יושבים והוגים בתורה יומם וליל בישיבות הקדושות. התורה חזרה לאכסניה שלה, לארצה הטבעית, ואין תורה כתורת ארץ ישראל.

השמחה נובעת גם מהתעוררות עצומה של תשובה בקרב המוני העם. כיום, בזכות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות, דברי אלוקים חיים מגיעים לכל פינה. המחיצות שהיו קיימות בעבר בין הציבור החרדי לשאר חלקי העם הולכות וקריסות. אנשים מכל גוני הקשת משתתפים בשיעורי תורה, מקשיבים לרבנים וצמאים לדעת את השם. זהו מימוש של נבואת עמוס על הרעב והצמא לשמוע את דבר השם. אנו רואים ניסים גלויים ביום יום, כאשר אנשים משנים את חייהם מן הקצה אל הקצה ומתחברים לקדושה.

יתרה מכך, ישנה הודיה עצומה על היכולת שלנו לשבת כאן בביטחון יחסי, לעסוק בתורה ולהרביץ תורה ברבים. מפעלי החסד הכבירים הקיימים בארץ הם ללא אח ורע בעולם כולו. הערבות ההדדית, הדאגה לנזקקים לפני חגים והלב הפתוח של עם ישראל הם עדות חיה לכך שאנו בניו של מקום. הנס של קיום המדינה, הפיתוח המדהים שעברנו בתוך שבעים ושבע שנים בלבד, הוא דבר שמעבר לבינה אנושית. הערבים חיו כאן מאות שנים ולא הצליחו לפתח דבר, ואילו עם ישראל חזר וארץ ישראל נתנה פירותיה בעין יפה לבניה.

ישנו סיפור מרגש על מפקד צבא אמריקאי בכיר שטס לצד טייסי חיל האוויר הישראלי. אותו מפקד העיד כי למרות שראה צבאות רבים בעולם, רמת המסירות והיכולת של הטייסים היהודים היא דבר שלא נתקל בו מעולם. זוהי סיעתא דשמיא גלויה המלווה את עמנו. הניסים שהתרחשו במלחמות השונות, החל ממלחמת השחרור ועד ימינו, הם הוכחה ניצחת לכך שהקדוש ברוך הוא שומר עלינו לעיני כל אומות העולם.

לסיכום הדברים, המבט על יום העצמאות הוא מבט של הכרת הטוב מהולה בתפילה לעתיד. אנו מודים לקדוש ברוך הוא על הנס הגלוי של שיבת ציון, על עולם התורה הפורח ועל תנועת התשובה המקיפה את העם. אנו שמחים על כך שזכינו להיות דור שרואה את התגשמות הנבואות לנגד עיניו. עם זאת, אנו לא שוקטים על השמרים ומבינים שיש עוד עבודה רבה בתיקון המידות ובחיזוק הרוח של העם.

התקווה הגדולה היא שביום העצמאות הבא כבר נזכה להיות בירושלים הבנויה, אחרי הגאולה השלמה של עם ישראל. אנו מצפים לשמוע את שופרו של משיח צדקנו, שיתקע בשופר גדול ויבשר על קץ הגלות והשלמת התהליך שהחל לפני עשרות שנים. יהי רצון שנזכה לראות במו עינינו בשוב בנים לגבולם, מתוך אחדות אמתית, קדושה ושמחה שלמה בבורא עולם ובתורתו. אמן ואמן.