הרב יהונתן ענבה: "מי שלא נותן עלול להפסיד"

כל יהודי המהלך בעולם הזה נושא עמו מטען רוחני כבד ורב משמעות. לעיתים אנו נוטים לחשוב כי הזהות שלנו מוגדרת על ידי המעשים החיצוניים בלבד, אך האמת היא עמוקה הרבה יותר. קיימים כוחות תת קרקעיים המנהלים את המציאות שלנו, כוחות הקשורים קשר בל יינתק למידת החסד המפעמת בלבנו מאז ימי קדם. במאמר זה ננסה להתחקות אחר שורשי החסד הזה ולגלות כיצד הוא משמש לנו כמגן וכצינה אל מול אתגרי החיים.

הכול מתחיל בהבנה הבסיסית שעם ישראל הוא עם שנבחר להוביל קו של רחמים בעולם. כאשר אנו מסתכלים על דמותו של אברהם אבינו, אנו רואים אדם שלא הסתפק בלימוד תורה או בתפילה בתוך דלתות ביתו. הוא יצא אל המדבר, פתח את אוהלו לארבע רוחות השמיים והמתין לעוברי אורח. החסד של אברהם לא היה חסד "נקי" של חדרים ממוזגים, אלא חסד של אבק דרכים, של האכלת רעבים ושל נתינה ללא תנאי. המורשת הזו זורמת בעורקינו עד היום, והיא זו שמגדירה אותנו כיהודים עוד לפני שאנו פותחים את פינו לדבר.

המבחן הירושלמי והעקרבים המסתוריים

נתבונן בסיפור מופלא הממחיש את הקשר הישיר בין המעשים שלנו למציאות הפיזית הסובבת אותנו. בירושלים עיר הקודש חיה משפחה שהחליטה להקדיש את לילות השבת שלה למצווה נעלה. הם אירחו אדם גלמוד בביתם, סעדו אותו ונתנו לו תחושת שייכות. אך האורח הזה לא היה קל לעיכול. הוא נהג לחזור על סיפור חייו באריכות מייגעת, מעכב את הסעודה שוב ושוב, מתיש את בני הבית שחיכו בסבלנות לרגע של מנוחה.

הקושי הלך וגבר עד שהמשפחה הגיעה לנקודת שבירה. כאשר עלה הצורך לעבור דירה, הם ראו בכך הזדמנות פז. הם החליטו לבצע את המעבר מבלי ליידע את האורח, ובכך לנתק את הקשר מבלי להיגרר לעימותים. השבת הראשונה בבית החדש הייתה שקטה ורגועה, אך השלווה הזו הייתה קצרת מועד. ביום ראשון בבוקר התגלה עקרב בתוך הבית. למחרת הופיע עקרב נוסף. הסכנה הייתה ממשית, שכן עקרב הוא יצור מסוכן שכל מפגש עמו עלול להסתיים באסון.

כאשר מדביר מומחה הגיע לבדוק את הבית ולא מצא שום סיבה טבעית להימצאות היצורים הללו, בני הזוג הבינו שיש כאן מסר עמוק יותר. הם פנו אל הצדיק רבי פנחס שיינברג זכר צדיק לברכה ושטחו בפניו את מצוקתם. התשובה של הרב הייתה מפתיעה. הוא ביקש מהם לעיין ב"פרק שירה", בפרק העוסק בשירה של העקרב. שם נאמר: "טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו".

הרב הסביר להם שהאורח שזנחו היה אחד מ"מעשיו" של הקדוש ברוך הוא. למרות הקושי ולמרות הטרחה, האירוח שלו היה המגן הרוחני של הבית. ברגע שהם הפסיקו לרחם על האדם הזה, הוסר המגן והעקרבים הגיעו כדי לעורר אותם למידת הרחמים. הנתינה שהייתה קשה עבורם היא זו ששמרה עליהם. המסר כאן ברור: החסד שאנו עושים עם האחר, גם כשהוא דורש מאיתנו מאמץ עילאי, הוא תעודת הביטוח הטובה ביותר שלנו.

המגן של אברהם והברכה הנצחית

ההבנה הזו מובילה אותנו אל עומק התפילה שאנו נושאים שלוש פעמים ביום. בברכת "אבות" אנו חותמים במילים "מגן אברהם". ישנן מצוות רבות וחשובות, יש לימוד תורה ויש תפילה בכוונה, אך לא על כולן נאמר "מגן". מדוע דווקא אברהם אבינו, המייצג את מידת החסד, הוא זה שזכה להיות המגן שלנו?

חכמינו מסבירים כי לימוד תורה הוא מצווה התלויה במידת ההשקעה וההבנה של האדם. תפילה תלויה בכוונת הלב, ולעיתים קשה לאדם להתרכז במאת האחוזים. אך מצוות החסד והצדקה פועלת תמיד. כאשר אתה נותן כוס מים לצמא או לחם לרעב, המעשה נעשה והתוצאה מושגת, גם אם באותו רגע הלב שלך לא היה מלא בכוונות נשגבות. המעשה הפיזי של הנתינה יוצר מגן אנרגטי מסביב לאדם. הקדוש ברוך הוא רואה את הנתינה לזולת ומתייחס לאדם במידה כנגד מידה. מי שמרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמיים.

משל האב והבגדים לחתונה

כדי להמחיש את חשיבות הנתינה הנכונה והשמירה על כבוד הזולת, נשתמש במשל על אב עשיר שגר מעבר לים. היו לו שני בנים: אחד עשיר ומבוסס והשני עני מרוד שנזקק לעזרה בכל צעד. לקראת חתונתו של הבן הצעיר, שלח האב מברק לבנו העשיר וביקש ממנו לקנות את כל הנחוץ לאחיו: בגדי מלכות, נעליים יפות וכל מה שנדרש כדי שיופיע בחתונה בכבוד. האב הבטיח לשלם על הכל.

הבן העשיר הלך וקנה בגדים לעצמו, לאשתו ולילדיו, אך את אחיו הוא השאיר בבגדיו המרופטים. כשהגיע האב לחתונה וראה את המראה הזה, הוא הזדעזע. כשביקש הבן העשיר את הכסף עבור ההוצאות, האב סירב לשלם. הוא הסביר לו: "הבטחתי לשלם על מה שתקנה עבור כבודי. כבודו של אב הוא לראות את כל בניו מכובדים ושמחים. מכיוון שדאגת רק לעצמך ולא ראית את מצוקתו של אחיך, אינני חייב לך דבר".

הנמשל כאן נוקב מאוד. הקדוש ברוך הוא נותן לנו תקציבים בעולם הזה: כסף, בריאות, חוכמה וזמן. המשאבים הללו אינם נועדו לשימושנו הפרטי בלבד. אנו הצינור שדרכו השפע צריך לעבור אל שאר בניו של המלך. אם אנו משתמשים בשפע הזה רק לצורכינו האישיים, אנו בוגדים בתפקידנו כצינורות של חסד. אך אם אנו דואגים לאחרים ומחלקים את השפע, המלך ממשיך להזרים אלינו עוד ועוד משאבים, כי הוא יודע שאנחנו שליחים נאמנים.

הזהות הסמויה מן העין: סיפורו של המלצר האמריקאי

לעיתים החסד הוא זה שחושף את הזהות האמיתית שלנו, גם כשאנחנו עצמנו לא מודעים לה. נזכור את הסיפור על אותו צעיר בארצות הברית שעבד כמלצר במסעדה יוקרתית. המראה של האוכל הנזרק לפח מדי ערב לא נתן לו מנוח. הוא החליט לארוז את השאריות ולחלקן למשפחות נזקקות בשכונות העוני.

באחד הימים הוא הגיע לבית של אדם קשה יום. כשהציע לו את האוכל, האיש פתח את הדלת בצעקות וסירב לקבל את העזרה. "אני שונא יהודים", אמר האיש, "ואני יודע שאתה יהודי כי רק יהודים מסוגלים לעשות כזה חסד בזמנם החופשי ולדאוג לאנשים שהם בכלל לא מכירים". הצעיר, שגדל בבית ללא זיקה ליהדות, הופתע לגלות שהזהות שלו הוגדרה על ידי פעולת החסד שלו. האיבה של האחר חשפה בפניו את האמת על נשמתו.

כאשר חזר לביתו ושאל את אימו על מקורותיו, הוא גילה את ההיסטוריה המפוארת של משפחתו, את הסבל שעברו בשואה ואת המהות של העם היהודי. החסד הטבעי שהיה טבוע בו היה הסימן המובהק ביותר לשייכותו לעם ישראל. זהו כוחו של הדי אן איי היהודי: הוא דוחף אותנו להיטיב עם האחר, גם כשהחברה מסביב מלמדת אותנו להיות אנוכיים.

סיכום: להיות מהנותנים ולא מהמקבלים

המסקנה מכל המובא כאן היא שמידת החסד איננה רק תוספת נחמדה לאישיות שלנו, אלא היא עמוד השדרה של הקיום היהודי. העולם עומד על שלושה דברים: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. ללא החסד, המבנה הרוחני שלנו אינו שלם.

עלינו לזכור שכל מעשה טוב, כל מילה מחזקת וכל חיוך לאדם שבור לב, בונים לנו מגן חזק בשמיים. הקדוש ברוך הוא מסתכל עלינו מלמעלה ומחכה לראות כיצד אנו מתנהגים עם בניו. ככל שנתעלה מעל הצרכים האישיים שלנו ונדאג לזולת, כך נזכה לראות ניסים גלויים בחיינו הפרטיים.

שנזכה כולנו להיות תמיד בצד הנותן. שנזכה להרגיש את כאבו של האחר ולפעול כדי להקל עליו. שנזכה שמידת הרחמים תמשיך להוביל את עם ישראל, ושהקדוש ברוך הוא יפתח לנו את אוצרו הטוב וישפיע עלינו ברכה עד בלי די. בשורות טובות, ישועות ונחמות לכל בית ישראל, מתוך אחדות אמיתית ואהבת חינם שתלווה אותנו בכל אשר נלך. אמן ואמן.