הרב יעקב סיני: "האם מרן הרב עובדיה יוסף אמר הלל ביום העצמאות

בלב חגיגות שנת ה 78 להקמת מדינת ישראל, כאשר דגלי כחול לבן מתנוססים בכל פינה ותחושת הודיה ממלאת את האוויר, עולה שוב השאלה המרתקת שמעסיקה את עולם התורה מזה עשורים רבים. כיצד עלינו להתייחס מבחינה הלכתית ליום הגדול הזה? הרב יעקב סיני, צולל לעומק הסוגיה ומבהיר את פסק ההלכה המפורסם של מרן פוסק הדור, רבנו עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה. דבריו של הרב סיני אינם רק שיעור בהלכה, אלא גם מסע רוחני בין דפי ההיסטוריה, הגמרא ומחשבת ישראל, השופך אור על המורכבות והיופי שביחס שבין התורה למדינה.

הפולמוס שלא שוכך: הלל עם ברכה או בלי?

השאלה המרכזית שעומדת במוקד הדיון היא אמירת ההלל. כולנו מכירים את ההתרגשות שאוחזת בקהל המתפללים במועדי ישראל, אך יום העצמאות מציב אתגר הלכתי ייחודי. הרב סיני פותח ומסביר כי גם אלו שבוחרים לומר הלל ביום זה, על פי פסיקתו של מרן הרב עובדיה יוסף, אינם יכולים לברך עליו בשם ומלכות. ההלכה קובעת כי ניתן לומר את פרקי התהילים של ההלל בדרך של שבח והודיה, אך ללא הברכה הפותחת והחותמת.

חשוב להבין כי פסיקה זו אינה נובעת חלילה מזלזול בנס הגדול של הקמת המדינה. להפך, מרן הכיר היטב בניסים ובנפלאות שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא בימים ההם ובזמן הזה. עם זאת, ההלכה היא סרגל מדויק, והיא נשענת על יסודות מוצקים שנמסרו לנו מדור לדור. הרב סיני מדגיש כי העניין הוא הלכתי טהור, ואין לערב בו שיקולים של השקפת עולם פוליטית כזו או אחרת. כדי להבין את עומק הדברים, עלינו לחזור למקורות בגמרא במסכת פסחים.

תקנת הנביאים: מתי אומרים הלל שלם?

חכמינו מלמדים אותנו כי הנביאים הם שתיקנו את אמירת ההלל. התקנה המקורית התייחסה לכל פרק ופרק בהיסטוריה שבו עם ישראל עמד בפני צרה גדולה ונגאל ממנה. אנו רואים זאת בשלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות, שבהם אנו מודים על הגאולה המרוממת של העם. אולם, ישנו תנאי יסודי שקבעו רבותינו הראשונים: כדי לברך על הלל שלם בשם ומלכות, הנס חייב להקיף את כל עם ישראל במלואו.

במלחמת העצמאות ובהקמת המדינה חזינו בניסים גלויים, אך עם ישראל עדיין לא היה מאוחד כולו בארצו. לצערנו הרב, חלקים נרחבים מהעם היו עדיין מפוזרים בארבע כנפות תבל, וחלקם אף סבלו תחת עול הגלות במקומות אחרים. מכיוון שהנס לא נעשה לכלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, המדד ההלכתי לאמירת הלל בברכה אינו מתקיים במלואו. זוהי נקודה קריטית שמסבירה את הזהירות הגדולה של מרן בפסיקתו.

בין נס גלוי לנס המלובש בטבע

נדבך נוסף ומעמיק שמביא הרב סיני נוגע למהות הנס. הרמב"ן, בפירושו הידוע לסוף פרשת בא, מלמד אותנו שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם הם ניסים, ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. כל נשימה ונשימה היא נס, וכל התרחשות בבריאה היא השגחה פרטית של הבורא. עם זאת, התורה מבחינה בין סוגים שונים של ניסים.

ישנם ניסים נסתרים, המלובשים בתוך חוקי הטבע. אדם מן הצד עשוי לראות בהם מהלך טבעי לחלוטין, כמו ניצחון צבאי של מעטים מול רבים שנראה כתוצאה של גבורה ואסטרטגיה. לעומתם, ישנם ניסים גלויים שיוצאים מגדר הטבע לחלוטין, כמו נס פך השמן בחנוכה. הרב סיני שואל: מדוע בחנוכה אנו חוגגים שמונה ימים על השמן ולא רק על הניצחון במלחמה? התשובה היא שהניצחון, למרות היותו מופלא, יכול להיחשב כנס טבעי. חכמים תיקנו הלל בברכה רק על נס שמשנה את סדרי עולם, כמו השמן שהספיק לימים רבים מעבר ליכולתו הטבעית.

במלחמת העצמאות נפלו נפשות יקרות מעם ישראל. כל נפש היא עולם מלא, והקדוש ברוך הוא ינקום דם עבדיו השפוך. העובדה שנס הקמת המדינה היה כרוך במאבק צבאי ובאבדות, מעידה על כך שהוא עדיין מלובש בתוך גדרי הטבע ולא פרץ אותם בדרך של נס גלוי ומוחלט שמצדיק ברכה על ההלל.

איילת השחר: גאולה קמעא קמעא

אחד המושגים המרתקים ביותר הוא המושג "אתחלתא דגאולה". הרב מצטט את התלמוד הירושלמי בתחילת מסכת ברכות, המתאר את רבי שמעון בן חלפתא וחברו המהלכים בדרך ורואים את איילת השחר בוקעת. כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה היא מופיעה קמעא קמעא, וכל מה שהיא הולכת, היא רבה וגדלה.

גם הבן איש חי, רבנו יוסף חיים, כתב לפני כ 150 שנה דברים פלאיים על סדר הגאולה. הוא מסביר שגאולת מצרים לא קרתה ברגע אחד. בשלב הראשון פסק השיעבוד בראש השנה, אך בני ישראל יצאו ממצרים רק בט"ו בניסן. כלומר, הייתה תקופה שבה הם כבר לא היו עבדים, אך עדיין לא היו חופשיים בארצם. הגאולה הסתיימה באמת רק לאחר קריעת ים סוף, כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים. רק אז נאמרה השירה בלב שלם.

אנו נמצאים כיום בשלב של האור המבצבץ. הקמת המדינה היא ללא ספק שלב משמעותי בתהליך הגאולה, אך היא עדיין אינה הגאולה השלמה והסופית. אנו עדיין מתמודדים עם קשיים רוחניים וגשמיים. הרב סיני מציין בכאב כי ישנם למעלה ממיליון ילדים בישראל שלא יודעים לומר פסוק "שמע ישראל", וישנה רדיפה לעיתים כנגד לומדי התורה. מצב כזה מעיד שעוד לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ולכן השירה שלנו עדיין אינה שלמה בברכה.

מנהגו של מרן: "אני כמו בן גוריון"

נקודה מעניינת ומשעשעת שמעלה הרב סיני נוגעת לאמירת התחנון. למרות הזהירות באמירת הלל בברכה, מרן הרב עובדיה יוסף הורה שלא לומר תחנון ביום העצמאות וביום ירושלים. התחנון הוא תפילה של וידוי ונפילת אפיים, ובמקורו הוא נחשב לרשות ולא לחובה גמורה. ביום שבו אנו מודים על הניסים, אין זה ראוי לומר תחנון.

כאשר שאלו את מרן כיצד הוא נוהג ביום זה, הוא היה משיב בחינניות ובחיוך: "אני כמו בן גוריון, לא אומר הלל ולא אומר תחנון". אמירה זו מבטאת את האיזון העדין שבין ההכרה בגודל השעה לבין המחויבות הבלתי מתפשרת לכללי ההלכה.

סיכום ותפילה לעתיד

למדנו אם כן כי היחס של עולם התורה ליום העצמאות הוא יחס של הכרת הטוב עמוקה לקדוש ברוך הוא. אנו רואים את האורות הגדולים של התורה בארץ ישראל, שהיא מרכז התורה העולמי, ומודים על כך שזכינו להיות דור שרואה את שיבת ציון. עם זאת, אנו נשארים מחוברים למציאות ומבינים שהתהליך עדיין בעיצומו.

אנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שיעשה עמנו עוד כהנה וכהנה ניסים ונפלאות, שירום קרן ישראל וקרן משיחנו, ושנזכה לראות בגאולה השלמה שבה נאמר הלל שלם בלב מלא ובשמחה גדולה. יהי רצון שנזכה כולנו לראות בישועת השם, אמן כן יהי רצון.