הרב משה יקותיאל: "מהי העצמאות האמיתית של עם ישראל?"

אנו ניצבים כעת ביום העצמאות, וזו הזדמנות פז לעצור לרגע ולתהות על קנקנה של המילה הזו, עצמאות. מהי באמת העצמאות שלנו? מה המשמעות של היותנו עם חופשי בארצנו? לרגל שנת ה78 להקמת מדינת ישראל, אני מבקש שנתבונן יחד על מה שהתרחש כאן במהלך כמעט שמונה עשורים ומה השגנו באמת.

לפני 78 שנים הקמנו כאן מדינה. בנינו תשתיות, סללנו כבישים, הקמנו ערים. אך השאלה הגדולה שאני מציב בפניכם ובפני עצמי היא כזו: מה הבאנו אנחנו אל תוך המדינה הזו? כאשר אנו בוחנים את המציאות הישראלית לעומק, אנו מגלים תופעה מעניינת ומעט מטרידה. בנינו מדינה, אך נדמה שכל מה שיש בה הוא מיובא מבחוץ.

הקיבוצים שהיוו את סמל ההתיישבות יובאו מרוסיה הרחוקה. התחבורה הציבורית שלנו מנסה להידמות לזו של פריז וצרפת. אפילו מערכת המשפט שלנו נבנתה על פי המודל של אנגליה. גם כאשר אנו עוברים אל המישור הקולינרי, אנו רואים את אותה מגמה. הבאנו את החומוס מלבנון ואת הפלאפל ממצרים. הקרפ הוא צרפתי, הסלט הוא יווני, וההמבורגר הוא בכלל אמריקאי. לכל מקום שבו נביט נראה השפעות זרות. הגבינה היא בולגרית, השניצל הוא וינאי, ואפילו את הארוחה אנחנו מקנחים בכוס קפה טורקי.

נשאלת השאלה המתבקשת: מה פה באמת שלנו? מהו הערך המוסף שאנחנו, כעם יהודי, הבאנו למדינה הזו במשך 78 שנים?

האח הקטן שמחקה את הגדולים

לעיתים נדמה שמדינת ישראל מתנהגת כמו אח קטן שתמיד נושא את עיניו אל האחים הגדולים שלו כדי לדעת מה עליו לעשות. אנחנו בודקים מה קורה בבריטניה ומחליטים שכך גם אצלנו צריך להיות. אנחנו מסתכלים על ארצות הברית ורואים שהחופש הגדול נמשך חודשיים, אז אנחנו מאמצים זאת באופן אוטומטי. אנחנו נמצאים במצב תמידי של חיקוי. מה עושים שם? מה נכון לעשות על פי אמות המידה שלהם? אנחנו כמו אותו אח קטן שמנסה בכל כוחו להידמות לאחרים, מחפש אישורים חיצוניים לכל צעד ושעל.

אך כאשר האח הקטן הזה גדל, והוא כבר בן 78, מגיע הרגע שבו הוא חייב לעצור. הוא צריך לשאול את עצמו: מה שלי? מה אני מביא לשולחן? מה יש לי לתרום לעולם שהוא ייחודי רק לי? לא ייתכן שאין לי שום דבר משלי. למה אני תמיד צריך להישען על אחרים? אני רוצה להיות עצמאי באמת.

עצמאות היא מושג עמוק מאוד. אדם עצמאי או עם עצמאי הוא כזה שבוחר את דרכו שלו. הוא אינו נזקק לאישורים מהאומות האחרות. אם אנחנו רק מעתיקים את הכל מהעולם, אז לשם מה בנינו מדינה? אם אנחנו בדיוק כמו כולם, מה הטעם בייחוד הלאומי שלנו? האם יש לנו משהו שהוא אישי, משהו שהוא רק שלנו?

השורשים בני 3300 השנים

התשובה היא חד משמעית: כן. יש לנו משהו אישי, והוא עמוק ורב עוצמה יותר מכל דגל, המנון או טריטוריה. עלינו להבין שאנחנו לא בני 78. אמנם הדגל וההמנון והגבולות הפיזיים הם בני 78 שנים, אך אנחנו כעם הרבה יותר מבוגרים מזה. אנחנו עם בן 3300 שנים.

אנחנו לא קבוצת אנשים מקרית שהקימה מדינה מתוך מצוקה או בגלל שהיינו בפיגור לעומת אומות אחרות. אנחנו עם הנצח. אנחנו עם שהשורשים שלו נטועים עמוק עמוק בדפי ההיסטוריה האנושית. אנחנו לא צריכים לייבא סיפורים או ערכים מאתרים זרים או מתרבויות חולפות. המורשת שלנו עתיקה יותר מכל עם אחר. אנחנו עתיקים יותר מהצרפתים, מהבלגים, מהאנגלים, מהסינים, מהרוסים ובודאי שיותר מהאמריקאים.

אנחנו עם ישראל. עם שהצליח לשרוד את כל סערות הזמן בזכות הקשר שלו למקור. ההוגה הרוסי הידוע טולסטוי אמר פעם שאם הוא רוצה לראות מהו נצח, הוא מסתכל על היהודי. היהודי עבר את הכל, ראה את הכל, והוא נשאר נצחי. הוא ממשיך אל הנצח בזמן שאימפריות אחרות קרסו ונעלמו מהעולם.

העצמאות כחיבור לשורש

אז איך הופכים להיות עצמאיים באמת? איך מפתחים את העצמאות הזו ביום העצמאות? התשובה אינה נמצאת בחיקוי של אחרים, אלא בחיבור לשורשים שלנו. אנחנו לא עץ שהעירייה שתלה בטעות וקשרה אותו לשני עמודים עם חוטים כדי שלא ייפול ברוח או בגלל שילד שמשחק כדורגל עלול להפיל אותו. אנחנו לא כאלה.

אנחנו עץ חסון. עץ עם שורשים עמוקים מאוד, עץ רב פירות. כל מה שאנחנו צריכים זה פשוט להתחבר אל עצמנו. העצמאות שאנו מחפשים נמצאת בתוכנו, בתוך המורשת הכבירה שלנו. המצוות שלנו, החוקים שלנו, המורשת שעוברת מדור לדור לאורך כל ההיסטוריה, אלו הם הדברים שהוציאו את הכובשים שלנו מדעתם.

לאורך כל הדורות, האויבים שלנו ניסו לשבור אותנו. הם ראו שאנחנו מקיימים את המצוות וזה שיגע אותם. זה הראה להם שאנחנו עצמאיים באמת. שאנחנו בני חורין במחשבה שלנו ובמעשים שלנו. שום כוח פיזי לא יכול לשעבד את הרוח של אדם שמחובר לאלוהיו. מהמן ואנטיוכוס, דרך הרומאים והאינקוויזיציה, ועד לשואה הנוראה, מה שהכי הפריע להם הוא העובדה שהמשכנו לשמור על המסורת שלנו. השמירה הזו העידה על כך שאנחנו עם חופשי במובן העמוק ביותר של המילה.

המשפט המפורסם להיות עם חופשי בארצנו אינו מתייחס רק לחופש פיזי מכבלים של זרים. זהו חופש מחשבתי. זו עצמאות מעשית שנובעת מההבנה שגם מאחורי מסכי ברזל, גם בתנאים הקשים ביותר, אנחנו נמשיך להיות נאמנים למצוות אבותינו ולמצוות האל.

הסיפור המרטיט של הרב וליס

הרב יוסף וליס מספר סיפור מצמרר על אביו שהיה בשואה. בתוך התופת של המחנות, אביו הקפיד להניח תפילין מדי יום ביומו. יום אחד, אחד הנאצים תפס אותו בשעת המעשה. הנאצי השתולל מזעם ואמר לו שעתה עונשו יהיה מוות בתלייה. הוא הצהיר בפניו שהוא לא יזכה למות בירייה מהירה, אלא ייתלה לעיני כל המחנה למען יראו וייראו.

אביו של הרב וליס ענה לו בקור רוח מדהים: אתה תתלה אותי? אין בעיה. אך יש לי בקשה אחת, אני רוצה שבתלייה הזו אהיה מעוטר בתפילין שלי. הנאצי, בחושבו שזה רק יגביר את ההשפלה ואת הפחד בקרב היהודים האחרים, הסכים לכך בשמחה.

האבא עלה אל הגרדום כשהוא עטוף בתפילין. ברגע שבו כרכו את החבל סביב צווארו, הוא לא בכה ולא התחנן. הוא פנה אל המוני היהודים שעמדו שם וזעק בקול גדול: יהודים, אף אחד לא ינצח אותנו! אף אחד לא יוכל לנו!

כל המחנה התחיל למחוא כפיים. הנאצי עמד שם המום. הוא הבין באותו רגע שאי אפשר לנצח את הדבר הזה. הוא הבין שאם הוא יתלה אותו עם התפילין, הוא רק יגרום לכולם לרצות להיות כמוהו ולהניח תפילין בעצמם. הוא לא השיג בזה דבר מלבד חיזוק הרוח היהודית. באותו רגע הנאצי הוריד את החבל והתחיל להכות אותו מכות נמרצות, אך הוא נשאר בחיים.

הסיפור הזה מלמד אותנו מהי עצמאות אמיתית. עצמאות היא החיבור לשורש, חוסר הפחד ממה שיאמרו הגויים או מה יחשבו עלינו בעולם. זו היכולת לעמוד בזכות עצמנו, בזכות מי שאנחנו.

המקדש והתורה: נכסי צאן ברזל

המורשת שלנו אינה מורכבת מחומרים פשוטים. המקדש שלנו לא היה עשוי מבוץ. הוא היה עשוי מאבנים טובות ומרגליות, מזהב ומנחושת ממורקת. כך גם התורה שלנו. ספר הספרים, התנ"ך, הוא הספר הנמכר ביותר בעולם לאורך כל ההיסטוריה. הוא שלנו. הוא של אבותינו. הוא המסורת שקיבלנו.

יש לנו נביאים, יש לנו שושלות של מלכים, יש לנו אבות ואמהות שסללו עבורנו את הדרך. אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה. יש לנו את משה רבנו שדיבר פה אל פה עם הקדוש ברוך הוא. יש לנו את אהרון הכהן שממנו יצאה כל שושלת הכהונה. אם נצעד בדרך הזו בגאון ובלי פחד, אז נחווה עצמאות אמיתית.

עצמאות של 3300 שנים היא עצמאות שמחזיקה מעמד. כאשר אנחנו מחוברים לאלוהינו, אנחנו יוצקים תוכן אמיתי לתוך המדינה. המדינה הופכת להיות בריאה יותר ואיתנה יותר כי היא מחוברת למקור החיים שלה. היא לא מנסה כל הזמן למצוא חן בעיני האומות האחרות, אלא היא בטוחה בזכות עצמה ובצדקת דרכה.

קריאה לעצמאות רוחנית

לכן, בואו נהיה עצמאיים יותר ביום העצמאות הזה. בואו נדבר עם הקדוש ברוך הוא שלנו. בואו נקיים את המצוות ואת החוקים שלנו מתוך אהבה והבנה עמוקה. בואו נבין שאנחנו לא צריכים להישען על תרבויות זרות כדי להרגיש בעלי ערך. המסורת שלנו היא היא הערך שלנו.

אנחנו עם הנצח. עם ששום אומה ולשון לא יכלו לו. אנחנו קיימים בזכות האמונה שלנו ובזכות הדבקות בדרך האמת. רק לאחר שנתחבר לכל זה, נוכל לומר באמת חג עצמאות שמח. כי אז נבין מהי עצמאות.

העצמאות הזו צריכה ללוות אותנו בכל יום ויום. בכל הנחת תפילין, בכל ציצית שאנו לובשים, בכל מצווה שאנו מקיימים. בכל פעם שאנחנו עושים זאת, אנחנו הופכים להיות עצמאיים יותר. אנחנו לא מפחדים ממה שיגידו או איך זה ייראה בעיני העולם. אנחנו יודעים מי אנחנו ומאין באנו.

זהו המסר שלי אליכם לרגל יום 78 למדינת ישראל. בואו נחזור אל השורשים, נתחבר אל הנצח, ונזכה לעצמאות אמתית וגאולה שלמה במהרה בימינו. חג עצמאות שמח לכל עם ישראל.