איראן רועדת מבפנים: המחאות חוזרות והעולם עוקב בדריכות

בזמן שבישראל ממשיכים לעקוב בדריכות אחרי העימות המתמשך מול האיום האיראני, ברחובות איראן עצמה הולך וגובר הלחץ הפנימי על המשטר הרצחני בטהרן. המחאות שהתפרצו לפני כחודשיים וחצי, ושוככו ביד ברזל ובטבח אכזרי של עשרות אלפי מפגינים, חוזרות שוב לזירה, הפעם מתוך בתי האבל והקמפוסים - מהמקומות הרגישים ביותר עבור המשטר.​

לפי הדיווחים מאיראן, גל המחאה הנוכחי קטן בהיקפו מהסערה הקודמת, אך טעון לא פחות. המשפחות האבלות על יקיריהן, שנרצחו בגל הקודם, מסרבות לשתוק. בטקסים המסורתיים המציינים ארבעים יום לפטירה, עולות מחדש קריאות נוקבות נגד ראשי המשטר, עד כדי קריאות מוות לחמינאי עצמו.​

במקביל, בקמפוסים של האוניברסיטאות הגדולות, ובעיקר במוסדות הטכנולוגיים היוקרתיים, הסטודנטים הצעירים שוברים את מחסום הפחד ויוצאים לרחובות. באוניברסיטה לטכנולוגיה באיראן הגיעו סטודנטים לבושים שחור, קראו קריאות תמיכה בשאה לשעבר ודרשו לשים קץ למשמרות המהפכה. באוניברסיטה נוספת כבר גלשה המחאה לעימותים אלימים, כששם הופנו הקריאות ישירות נגד חמינאי וכנגד שלטונו המדכא.​

נשיא אוניברסיטת שריף, מהבולטות שבאוניברסיטאות הטכנולוגיות בטהרן, מיהר להבהיר כי מבחינת הנהלת המוסד יש לנקוט יד קשה נגד מי ש״הפר את הכללים״. לדבריו, עליהם להוכיח לעולם שהחיים במדינה כביכול מתנהלים כסדרם, בשגרה רגילה ו״ברוכה״, כאילו דבר לא קורה ברחובות.​

אלא שהמציאות בשטח רחוקה מאוד מהתדמית שמנסה המשטר לשדר. הדיווחים מטהרן מספרים כי אזרחים רבים מאמצים דפוס של מחאה שקטה בשעות היום, ופורצים בזעקות רק עם רדת החשיכה. ממרפסות הבתים ומהחלונות נשמעות צעקות קצובות נגד המשטר: ״מוות לרוצחי הילדים״, ״מוות למנהיג העליון״ ועוד. בכך מאותתים האזרחים שהם אמנם חיים תחת דיכוי, אבל אינם מוכנים עוד לשתוק.​

המתח הפנימי באיראן מתעצם על רקע החשש ממלחמה נוספת באזור. בדיווח שפורסם ב־AFP, תיאר אחד מתושבי איראן המבוגרים את תחושת החרדה היומיומית: לדבריו, המלחמה הבאה כמעט בלתי נמנעת, והוא משוכנע שאיראן תנסה שוב לתקוף את ישראל. הוא הודה שאינו מצליח לישון כראוי אפילו בעזרת תרופות, ורבים בסביבתו מתקשים להירדם מזה שבועות מרוב פחד מהמתרחש ומהצפוי.​

תושב אחר בחר לתאר את מציאות החיים באיראן כיום כ״לונה פארק״ מתמשך: רגע מדובר על מלחמה, רגע על הסכם, וכל שעה התמונה משתנה מחדש. לדבריו, האזרחים חיים במצב של המתנה מתוחה, מוכנים לכל תרחיש, עד כדי אגירת מזון לשעת חירום - טונה, שעועית, עוגיות ומים, כאילו המלחמה כבר מעבר לפינה.​

על הרקע הזה מגיעים גם המסרים התקיפים מארצות הברית, המחדדת פעם אחר פעם את הקווים האדומים שלה מול איראן. השליח המיוחד סטיב וויטקוף שיתף בראיון כי הנשיא דונלד טראמפ מתקשה להבין כיצד למרות העוצמה הימית והצבאית שהציבה ארצות הברית באזור, איראן עדיין מסרבת לוותר על תוכנית הגרעין שלה. טראמפ, כך סיפר, דורש אפס העשרה של אורניום והחזרת החומר שכבר העשירו, ומבהיר שלא יאפשר למשטר האייתוללות להחזיק בדרך מעשית בפצצה גרעינית.​

למרות הלחץ הבינלאומי, המשטר בטהרן ממשיך להצטייר כלפי חוץ כמי שאינו נכנע. נשיא איראן, מסעוד פזיךכיאן, הצהיר כי ארצו תתגבר על ״השלב הנוכחי״ והניצחון, כלשונו, יהיה של העם האיראני. לדבריו, איראן לא תכופף את ראשה גם מול לחצי מעצמות העולם. בכיר נוסף, איברהים עזיזי, ראש הוועדה לביטחון לאומי ומדיניות חוץ בפרלמנט האיראני, הזהיר כי איראן אינה מחפשת מלחמה אבל יודעת לנהל אותה, ואיים שכל פעולה לא מחושבת נגדה תיענה ב״תגובה מצערת״.​

גורמים אמריקנים, לעומת זאת, מאותתים שהשעון המדיני מתקתק. בכיר בארצות הברית, שצוטט בערוץ ישראלי, הבהיר כי הנשיא טראמפ מוכן לעסקה משמעותית בלבד, כזו שיוכל גם להציג בבית כפיתרון פוליטי מוצלח. אם האיראנים לא ינצלו את חלון ההזדמנויות וימשיכו לשחק משחקים, כך אמר, גם הסבלנות האמריקנית תיגמר - ואיתם תיגמר גם האפשרות למנוע תקיפה.​

בסיכומו של דבר, איראן ניצבת היום בין לחץ פנימי מתגבר מצד האזרחים הכואבים את שלטון הדיכוי, לבין לחץ חיצוני הולך ומחריף מצד המערב ובראשו ארצות הברית. ככל שהמשטר ממשיך להיצמד לקו הקיצוני שלו, מקרב עצמו לאפשרות של עימות ישיר - ובכך מחזק, גם בלי להתכוון, את טענות המחנה הימני בישראל הרואה בו איום קיומי שאי אפשר להסתפק מולו בסיסמאות דיפלומטיות בלבד.​