מצמרר: רגעי האמונה והחסד מהפיגוע בירושלים

יש זמנים שבהם הלב פשוט עוצר. הדיבור נעתק, והנשמה מחפשת אחיזה בתוך סערה. הפיגוע הבוקר שהכה בנו השאיר שובל של כאב, אבל גם - כמו תמיד בעם שלנו - גילויי אור שמרצדים בתוך החושך. ניצוצות של אמונה, חסד והשגחה שמרימים את העיניים כלפי מעלה.

כך למשל, הסיפור המצמרר של הרב לוי יצחק פש הי"ד, עובד אהוב ומסור בישיבת "קול תורה". עד ראיה מספר שהבוקר לוי יצחק יצא בדרכו הרגילה לישיבה, ועלה לטרמפ בתחנת רמות יחד עם אחד מראשי הישיבה. לפתע הגיע אדם נוסף - בדרכו לטיפול רפואי - שביקש להצטרף. הרב יצחק, שכבר התיישב, לא היסס. קם ממקומו ופינה אותו. בלי לחשוב, בלי לברר - רק לראות יהודי בצער ולתת.

כמה דקות לאחר מכן, נשמעו היריות. והוא - נפל על קידוש השם. הלב קשה מלהכיל את הסיפור הזה, אבל הוא מעמיד מול עינינו תמונה של חסד צרוף, כזה שלא מדברים עליו - פשוט חיים אותו. בתוך רגע אחד, ויתור קטן הופך לנר זיכרון שמאיר את הנשמה של כולנו.

ובאותם רגעים ממש, מתועד מקרה נוסף, לא פחות מצמרר. נהג מונית ירושלמי בשם יגאל, מצא את עצמו בלב ההתרחשות. כדורים נורים לכל עבר, אנשים בורחים, כל הסביבה כאוטית - ויגאל? נוסעת קשישה ישבה מאחור, והוא, בקור רוח ובחמלה, פתח את הדלת, עזר לה לצאת והוביל אותה למקום בטוח. כששאלו אותו אחר כך, ענה בפשטות: "מה ציפיתם, שאשאיר אותה שם?" בלי דרמה - זה עם ישראל ברגעים הכי קשים שלו - מסירות, דאגה וחמלה שמתגלה בעוצמה דווקא בשעת מבחן.

אברך נוסף, שהיה בדרכו לכולל, ישב ברכבו כשכדור שנורה לעברו פילח את האוויר, חדר לשמשה הקדמית - ויצא מהצד השני, מעל ראשו ממש. הוא נשאר שלם, בלי פגע. נס גלוי. ובסרטון שפורסם נראה אותו אברך כשהוא נרגש עד דמעות, עומד באותו רגע, פותח את פיו לאמירת "מזמור לתודה" וכולו נרגש. אמונה, הודאה, לב שמבין שהחיים הם מתנה.

ובתוך כל זה - מגיע אברך נוסף, שקיבל רישיון נשק רק לאחרונה. מבלי לדעת למה ואיך, הוא הגיע למקום ממש באותו זמן. כשהבין מה מתרחש, שלף את נשקו, ירה לעבר המחבלים ומנע מהם להמשיך בפיגוע הקשה. עשרות אנשים ניצלו בזכות התגובה שלו. זה לא מקרי - זו שליחות משמיים. הקב"ה דואג לשלוח את האנשים הנכונים בדיוק לרגע הנכון.

ואם מישהו מחפש תשובה, אז הנה - בתוך ים של כאב, אנחנו רואים את ההשגחה צעד אחר צעד. יהודי שמפנה מקום ברכב, נהג שמציל קשישה, אברך שנשאר חי בנס, ועוד אחד שמסכן את חייו כדי להציל אחרים - אלו לא סיפורים מהעבר. זו המציאות שלנו. זה עם ישראל. רחמנים, בני רחמנים, שמוציאים מתוכם את הכוחות הכי חזקים - דווקא כשהכי קשה.

וגם אם נדמה שהכול מתמוטט, בתוכנו נשארת האמונה - חזקה, חיה, ודבקה. כי עם ישראל לא נשבר. גם בתוך הדמעות - ממשיכה לבעור התקווה.