סשה, שגיא ויאיר בבית – חיבוק ראשון אחרי 498 ימים

שבת של נשימות ראשונות, חיבוקים ראשונים, ודמעות – הרבה דמעות. אחרי 498 ימים בשבי חמאס – יאיר הורן, שגיא דקל חן וסשה טרופנוב חזרו היום הביתה.

זה התחיל שם, בעוטף, בנקודת המפגש ליד רעים – הסתיים בבתי החולים, עם חיבוקים שלא נגמרים. אביטל, בת זוגו של שגיא, אמרה במבט אחד שאמר הכול: "איזה חתיך הוא יצא. חזרה הנשימה". שחר הקטנה, הבת, סוף סוף ראתה שוב את אבא.

סשה טרופנוב, דקות אחרי שהועבר לידי צה"ל, כבר מצולם במפגש עם אימו ובת זוגו. אבל מאחוריו – 498 ימים של גיהנום, ולא בטוח שהוא יודע על מה שעבר על משפחתו. אביו, ויטלי, נרצח ב-7 באוקטובר. המשפחה ביקשה: "כבדו את פרטיותו – השיקום רק מתחיל".

משפחת הורן, עם רותי האם, ודליה הגיסה, לא הסתירו את הרגשות: "הוא הולך, הוא חי – זה מה שצריך". אבל הם גם מזכירים – איתן הורן, אחיו, עדיין שם. המסר שלהם חד וברור: "לא ננוח עד שכולם יחזרו".

גם בקיבוץ ניר עוז, שידע את היום הנורא ההוא עם 76 חטופים, ניסו היום לנשום קצת לרווחה. אבל זו שמחה מהולה בעצב. "ראינו אותם עומדים על הרגליים, למרות הפציעות של סשה ושגיא – אבל זה רק תחילת הדרך. יש עוד 73 שם – 20 מאיתנו עדיין בשבי".

ובקצה השני, לא נשכח את המחזה הבזוי בח'אן יונס – שם חמאס שוב התעלל בחטופים עד הרגע האחרון. הפעם זה לא עבר בשתיקה. שגריר גרמניה בישראל, סטפן זייברט, כתב בציוץ חריף: "תעמולה חולנית, נאומים בכפייה, מתנות ציניות – אבל מה שחשוב באמת, זה לראות אותם הולכים חופשיים".

ובינתיים, בירושלים, ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר: "חמאס ניסה לייצר משבר מדומה – אבל הנשיא טראמפ ואנחנו אמרנו ברור: ההסכם יימשך".

ראש האופוזיציה יאיר לפיד סיכם את הרגש של כולם: "כל אחד שחוזר – מחזיר לנו את הנשמה. הזמן אוזל – להחזיר את כולם. מהר".

אז לסיכום, שלושה שבו הביתה. דמעות של שמחה, דמעות של כאב – והלב של כולנו עדיין בעזה.