"אין כאן בכלל חלון" - כשהוא גילה את האמת הוא פרץ בבכי

העולם שבו אנו חיים מעולם לא היה צבעוני, סוחף, מפתה ומהיר כל כך כפי שהוא בימינו. מכל עבר קורצים לנו אינספור גירויים דיגיטליים וחומריים, תענוגים רגעיים והזדמנויות קורצות שזמינות בלחיצת כפתור פשוטה לכל דורש בכל רגע נתון. במציאות כה מורכבת ואינטנסיבית, האדם המאמין נדרש שוב ושוב לעצור את עצמו באופן יומיומי, להתגבר על רצונות טבעיים וארציים, לשבר תאוות חולפות, ולהרגיל את עצמו בהתמדה לאורח חיים רוחני תובעני שילווה אותו באדיקות מבוקר עד ערב. עליו לקום בזמן לתפילה, לברך בכוונה ובנחת, לשמור שבת כהלכתה, להיזהר ממאכלות אסורות ולכוון את כל מעשיו וימיו על פי רצון הבורא יתברך.

והשאלה הגדולה והמהותית המהדהדת בליבנו היא איך? איך באמת מפנים עורף לעולם קוסם ושוקק שכזה ומצליחים לעמוד בגבורה מול כל פיתוי נגיש או רצון גשמי טבעי?

התשובה האלוקית מאירה בעוצמה רבה מתוך פסוקי הפרשה שקראנו השבת: "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". התורה הקדושה אינה פותחת מיד בציווי מעשי של בחירה חיובית, אלא בוחרת להשתמש במילה אחת מכוונת: ראה. המשמעות הפנימית היא שקודם כול עליך להתבונן לעומק. עצור לרגע את מרוץ החיים המטורף, הרם את העיניים מעל השגרה השוחקת, ושאל את עצמך בכנות: לשם מה באתי לעולם הזה? מי ברא אותי ומי מנהיג את המציאות? מהי המטרה האמיתית של חיי עלי אדמות? כאשר האדם חי מתוך מחשבה מעמיקה ואינו פועל רק מתוך דחף רגשי רגעי, הוא זוכה לחופש בחירה אמיתי ומודע.

לאחר שלב ההתבוננות השכלית הראשונית, ולאחר שלב ההבנה האינטלקטואלית, מגיע השלב השני שהוא עמוק ומשמעותי לא פחות: שלב ההבחנה המוסרית. מדובר ביסוד רוחני עמוק עוד יותר, המלמד אותנו כי לא די בעצם הראייה הפיזית, אלא צריך לדעת ולהבין כיצד לראות נכון ובאילו משקפיים לבחון את המציאות. כולנו מבינים שיש יהדות, ובתוכה עולם שלם של אמונה יוקדת וקיום מצוות מעשיות, אולם חובתנו העליונה היא לסווג ולהגדיר את המציאות הרוחנית הזאת בתור ברכה מזוקקת; ומנגד, להבין בלב שלם שהריחוק מהשם יתברך, גם אם הוא עטוף לפעמים בנוחות זמנית ובהנאה גשמית חולפת, אינו אלא קללה רוחנית המרוקנת את הנפש. מי שמחליף באומץ את נקודת המבט שלו, מחליף למעשה את כל מהות חייו.

מסופר על אדם מבוגר ועיוור שהגיע לבית אבות ונאלץ בלית ברירה לחלוק חדר קטן עם דייר נוסף. בתחילה הוא התנגד מאוד ורטן, אולם חברו לחדר, שהיה מוגבל בהליכתו אך ניחן בלב טוב, ניסה לפייסו והציע לו מדי יום לשבת לידו מול החלון והוא יתאר בפניו את יופיו המפעים של העולם שבחוץ. השכן תיאר לו ברגש רב את זריחת השמש, את הילדים הצועדים לבית הספר ואת הרחובות השוקקים.

בוקר אחד השכן הלך לעולמו. העיוור השבור צעק בכאב: "ריבונו של עולם, פעמיים לקחת לי את העיניים!". כששאלה אותו האחות לפשר דבריו, סיפר לה על החלון ועל התיאורים הנפלאים. האחות הגיבה בעצב: "אבל בחדרכם אין חלון, יש רק קיר בטון". העיוור פרץ בבכי: "כשראיתי, לא ידעתי להעריך את הדברים הקטנים, ורק עכשיו, הבנתי כמה הפסדתי".

כך גם בעבודת ה'. מי שלומד להתבונן, להעריך ולהוקיר כל מצווה, תפילה זכה, או התגברות קטנה מול קושי, מגלה שאלו אינם ויתורים כואבים או מגבלות מעיקות, אלא הזכויות הרוחניות הגדולות ביותר של חייו. אז כבר אין תחושת הפסד, אלא רווח אמיתי. זו משמעות הפסוק: "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". כאשר לומדים לראות נכון, הבחירה בטוב נעשית טבעית, והלב מבין שעבודת השם היא הברכה הגדולה מכול המעניקה לאדם אושר אמיתי ונצחי.