בגלל הספק: רבים נמנעים מהנאה זו - מה פסק מרן הרב יצחק יוסף?

מרן הראשון לציון הרב יצחק יוסף, התייחס לסוגיית ברכת הריח על פירות ולמחלוקת הקיימת בנוגע לנוסח המדויק של הברכה. בדבריו הבהיר כי המנהג המקובל בכל תפוצות ישראל הוא לברך "הנותן ריח טוב בפירות", והדגיש שאין להימנע מהנאה כשרה בשל חששות הנוגעים לשינויי נוסח קלים בברכה.

להלן הדברים המלאים:

על אף קיומם של נוסחים שונים בברכת הריח, המנהג הרווח והפשוט שפשט בכל תפוצות ישראל הוא לברך "הנותן ריח טוב בפירות".

סוגיה זו מעלה דיון הלכתי עקרוני: האם ראוי לאדם להימנע מהנאה מסוימת רק בשל ספק בנוסח הברכה?

אנו מוצאים כי בקרב חוגים מסוימים של חסידים ואנשי מעשה, התפתחה נטייה להימנע כליל מהרחת פירות, וזאת בשל המבוכה והמחלוקת על הנוסח המדויק: האם לומר "הנותן" בלשון הווה, או שמא "אשר נתן" או "שנתן" בלשון עבר.

אולם, בחינה מעמיקה של המקורות מלמדת כי אין לאדם לצער את עצמו ולהימנע מהנאה כשרה זו, שכן הברכה נועדה לרומם את ההנאה ולא לבטלה.

אמנם במקורות קדומים, ובהם התלמוד, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, מופיע לעיתים הנוסח "שנתן" או "אשר נתן", אך גדולי הפוסקים לאורך הדורות ציינו כי מרן בעל השולחן ערוך לא דקדק בזה באופן מחייב, ופעם העתיק נוסח זה ופעם אחר.

יתרה מכך, בדברי המקובלים ותלמידי האר"י הקדוש מצינו העדפה ברורה לנוסח "הנותן", בדומה לברכת "הנותן לשכוי בינה". הרציונל העומד מאחורי העדפה זו הוא שלשון הווה מבטאת את ההשפעה התמידית והחיונית של הבורא בעולם.

הקדוש ברוך הוא אינו רק זה שנתן ריח בעבר הרחוק, אלא הוא הנותן, המחדש בטובו בכל יום ובכל רגע את זיו הבריאה וריחותיה.

יש שטענו כי כיוון שהנאת הריח אינה הכרחית לקיום הפיזי של האדם, בשונה מאכילה ושתייה, עדיף שלא להיכנס לספק ברכות ולחדול מהרחת פירות כליל.

אולם, כנגד גישה זו, פוסקים רבים מדגישים כי אין שינוי הנוסח מעכב את הברכה בדיעבד, ושני הנוסחים עוסקים באותו עניין ומשמעותם דומה.

יתרה מכך, מצינו בתלמוד הירושלמי דברים נוקבים על כך שעתיד אדם ליתן את הדין על כל הנאה כשרה שראתה עינו ולא נהנה ממנה. העולם הזה נברא כדי שנתענג בו ונכיר מתוך כך בטובו של הבורא, ולפיכך מי שבוחר לקיים את מצוות הברכות כתיקונן ולהתענג על הריח הטוב, הרי הוא משובח ומקיים את הכוונה הפנימית של הבריאה.

הדבר נכון ומשמעותי במיוחד בימי שבת וחג, שבהם יש להשלים מניין של מאה ברכות בכל יום. מכיוון שתפילות השבת קצרות יותר מתפילות החול, ברכות הריח מהוות אמצעי חשוב ונעים להשגת מטרה זו.

המנהג שהתקבע בסידורים ובפי כל העם הוא כנוסח השולחן ערוך והלבוש: "הנותן ריח טוב בפירות". מדובר במטבע ברכה שפשטה בכל קהילות ישראל, וכבר נאמר על מקרים כאלו: "פוק חזי מאי עמא דבר" - צא וראה מה המנהג הנוהג בציבור, והמנהג הוא שמכריע.

לפיכך אין לחוש לשינויי הנוסח הקלים באופן שיגרום לביטול הברכה או להפסד ההנאה. הריח הוא הנאה רוחנית, ואין ראוי לחסוך מהנשמה את מזונה בשל חששות לשוניים.

מי שנהנה מריח פרי צריך לברך עליו, כפי המנהג.

בברכת התורה,