מה עומד מאחורי אירועי "יום שכולו תורה" ביום העצמאות, ומה זה "בר בי רב"?

בר בי רב דחד יומא הוא שם לכינוס תורה מרוכז, יום לימוד יהדות שמיועד בעיקר לאנשים שביומיום שלהם עוסקים בעבודה או בתחומים אחרים, ואינם יושבים באופן קבוע בבית מדרש.
מקור הביטוי בארמית, ומשמעותו תלמיד שבא ללמוד ליום אחד, אך בדורות המאוחרים יותר השם הפך לסמל למסגרת לימוד יומית ממוקדת.

שורש המונח מופיע בתלמוד הבבלי במסכת חגיגה, שם מסופר על רב אידי, אביו של רבי יעקב בר אידי.
רב אידי היה יוצא מביתו למסע רגלי שנמשך שלושה חודשים עד לבית המדרש, שוהה שם יום לימוד אחד בלבד וחוזר לביתו בשלושה חודשי הליכה נוספים.
כלומר, יום אחד של לימוד תורה דרש ממנו חצי שנה של נסיעות הלוך ושוב.

חכמי בית המדרש כינו אותו בר בי רב דחד יומא, כינוי שגרם לו צער, עד שראה את עצמו כמו שנאמר בפסוק שחק לרעהו אהיה.
רבי יוחנן ביקש ממנו שלא ייפגע מהכינוי, ודרש בפני הציבור את הפסוק ואותי יום יום ידרשון, ללמד שכל מי שעוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה, נחשב כאילו עסק בה כל השנה כולה.
הגמרא ממשיכה ומקישה מכך גם לצד השלילי, מן הפסוק במספר הימים אשר תרتم את הארץ ארבעים יום, שממנו נלמד שכל עבירה שנעשית אף במהלך יום אחד בשנה, נחשבת כאילו נעברה לאורך השנה כולה.

בעשורים האחרונים קיבל המושג בר בי רב דחד יומא ביטוי מעשי באירועי יום עיון תורניים הנערכים במקומות שונים בארץ.
יום העצמאות של מדינת ישראל מוגדר כיום שבתון, ורבים מהעובדים הדתיים מנצלים את היום כדי להתכנס וללמוד תורה במסגרת יומיומית מרוכזת הנושאת את השם הזה.

ברוב המקומות מדובר בתוכנית מלאה של שיעורים והרצאות בתורה ובהגות, המועברות על ידי רבנים ומרצים במהלך כל היום.
האדמו״ר מקאליב, רבי מנחם מנדל טאוב, היה מן המרכזיים שיזמו כנסים בשם זה, והמסגרות הללו מתקיימות מאז תחילת שנות תשל״ב.
עם הזמן הפך המושג לכינוי נפוץ לכלל ימי העיון הדתיים הנערכים ביום העצמאות, ולעיתים משתמשים גם בשם יום שכולו תורה כדי לתאר את אותה פעילות.