מרוץ החימוש חוזר: פקיעת הסכם הגרעין בין המעצמות

פקיעת הסכם הגרעין האחרון בין ארצות הברית לרוסיה, "ניו סטארט", מסמנת שלב מסוכן במיוחד במאבקי הכוח בין המעצמות ופוטרת אותן ממגבלות רשמיות על ארסנלי הנשק האסטרטגיים שלהן. בתוך מציאות עולמית רועשת, שבה מנהיגי המערב מתקשים לייצר יציבות, האיום הגרעיני חוזר לקדמת הבמה ומדגיש עד כמה שברירית תחושת הביטחון הבינלאומית.​

מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הגדיר את המצב "רגע קריטי לשלום ולביטחון עולמי" וקרא לשתי המעצמות לחזור במהירות לשולחן המשא ומתן ולגבש הסכם חדש לשליטה בנשק גרעיני. הוא הזכיר שההסכמים הקודמים, ובראשם "ניו סטארט", שיפרו באופן משמעותי את רמת הביטחון של אזרחי העולם, והזהיר כי כעת הסיכון לשימוש בנשק גרעיני הוא הגבוה ביותר זה עשרות שנים. לדבריו, זו הפעם הראשונה זה יותר מחמישים שנה שאין כל הגבלה מחייבת על מאגרי הנשק האסטרטגיים של וושינגטון ומוסקבה, המחזיקות יחד ברוב המכריע של הנשק הגרעיני בעולם.​

ההסכם שנחתם ב־2010 בין ברק אובמה לדמיטרי מדבדב קבע תקרה של אלף חמש מאות חמישים ראשי קרב גרעיניים לכל צד, ירידה כמעט שלישית מההגבלה שנקבעה בתחילת שנות האלפיים. כעת, עם פקיעתו, מוסרות המגבלות והחשש הוא ממרוץ חימוש חדש שיערער עוד יותר את היציבות. מעבר לכך, סיום ההסכם עלול לפגוע גם באמנת אי הפצת נשק גרעיני משנת 1970, שהייתה אמורה להבטיח שמדינות המחזיקות בנשק תפעלנה לפירוקו ובמקביל ימנעו את התפשטותו למדינות נוספות.​

ברוסיה משתמשים ברטוריקה כפולה: מצד אחד משרד החוץ במוסקבה הודיע כי המדינה אינה רואה עצמה מחויבת עוד לסעיפי ההסכם ולצעדים סימטריים מול וושינגטון, ומצד שני נטען כי תנהג באחריות אך תנקוט "צעדים נחרצים" אם תחשוב שביטחונה הלאומי בסכנה. נשיא רוסיה לשעבר, דמיטרי מדבדב, הודה בפשטות שהפקיעה "צריכה להדאיג את כולם", ומוסיף עוד נדבך לתחושת האיום שמגיעה ממוסקבה.​

גם בצד האמריקאי עולות ביקורות ואזהרות. אובמה כתב ברשתות החברתיות שסיום ההסכם עלול להצית מרוץ חימוש חדש ולהפוך את העולם למסוכן הרבה יותר. ההנהגה הדמוקרטית בארצות הברית, בהובלת ג'ו ביידן, אמנם האריכה בעבר את ההסכם בחמש שנים, אך המתיחות שהלכה וגברה עם רוסיה בעקבות המלחמה באוקראינה טרפה את הקלפים. לצד זה, מוזכר כי דונלד טראמפ הביע בעבר התנגדות למגבלות בינלאומיות על ארצות הברית ואף קרא לחזרת ניסויים גרעיניים, אך בפועל לא מימש את העמדה הזו. יש מומחים שסבורים שסיום ההסכם אינו רק תוצאה של אידיאולוגיה, אלא גם של חולשה דיפלומטית בתקופה שבה שחקנים מקצועיים נדחקו לשוליים במשא ומתן.​

בתוך התמונה הזו מתווספת גם סין, שממשיכה להרחיב את כוחה הצבאי. מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו הזכיר כי טראמפ דחף בעבר לשילוב בייג'ינג בכל הסכם חדש, בגלל הצמיחה המהירה של המערך הגרעיני שלה. לפי ההערכות, לסין יש כעת כ־חמש מאות וחמישים משגרי נשק גרעיני אסטרטגיים, מספר שעדיין קטן מהמספרים שהותרו לארצות הברית ולרוסיה במסגרת "ניו סטארט", אך מצביע על מגמה ברורה של התחמשות. צרפת ובריטניה מוסיפות יחד כ־מאה משגרי נשק נוספים לתמונה העולמית המורכבת.​

גם בעולם הקתולי נשמע קול מודאג: האפיפיור קרא לכל הצדדים לפעול כדי למנוע מרוץ חימוש גרעיני חדש ולהשקיע מאמץ בהגעה להסכם חלופי יציב. במילים אחרות, גם מחוץ למערכת המדינית המערבית מתחזקת התחושה שההנהגות אינן מצליחות לבלום בזמן תהליכים שמסכנים את שלום העולם. בתוך מציאות כזו, מדינות קטנות יותר, ובהן ישראל, מבינות שוב עד כמה הן אינן יכולות לסמוך בעיניים עצומות על הבטחות בינלאומיות ועל מוסדות גלובליים, אלא חייבות לשמור על כוח הרתעה עצמאי ועל מדיניות ביטחונית נחושה שתתאים לעידן שבו הגבולות נשחקים והסכמים נקרעים בן לילה.​