נס מול מנגלה: רגע אחד שהפריד בין חיים למוות | ראיון מטלטל

בלב ירושלים יושב יהודי יקר וצדיק שכל קמט על פניו מספר סיפור של אמונה יוקדת וניצחון הרוח. אביגדור נוימן היום בן 94 הוא לא רק שורד שואה אלא עדות מהלכת לכך שגם במקומות האפלים ביותר בעולם עין השם צופייה על בניו. בשיחה מרגשת הוא מחזיר אותנו אל הימים שבהם המוות ריחף בכל פינה ואל הרגעים שבהם יד מכוונת מלמעלה הצילה אותו מציפורני הרשע.

אביגדור נולד בשנת 1931 בעיירה שהייתה אז בצ'כוסלובקיה והיום היא חלק מאוקראינה. הוא גדל בבית חסידי שורשי של חסידי סאטמר בית של תורה וחסד שבו השפע הגשמי והרוחני הלכו יד ביד. שבעה ילדים היו במשפחה ואביגדור הצעיר התהלך ברחובות בביטחון עם פאותיו הארוכות כשהוא לומד בחיידר וסופג את ניחוחות הגמרא. באותם ימים הוא מספר לא חווינו אנטישמיות גלויה ויכולנו לחיות כיהודים גאים ללא חשש.

הכול השתנה בשנת 1939 עם כניסת ההונגרים. העננים השחורים החלו להתקדר מעל יהדות אירופה. חוקים אנטישמיים נחקקו בזה אחר זה ויהודים נושלו מפרנסתם ומכבודם. אביגדור זוכר כיצד היו מתעללים ביהודים ברחובות ותולשים את פאותיהם בביזיון. המתח הגיע לשיאו בשנת 1944 כאשר הגרמנים פלשו להונגריה. הדאגה והמועקה נראו על פניהם של המבוגרים שחשו כי הפור נפל.

באמצע הלילה בדפיקות בדלת החל הסיוט. אביו של אביגדור נלקח לעינויים יחד עם נכבדי הקהילה ואילו האם וששת הילדים גורשו לגטו בתנאים תת אנושיים. המפגש הבא עם האב היה שובר לב שכן הוא חזר לאחר עינויים קשים כשזקנו מגולח ודמותו שפופה. משם נדחסו כולם לקרונות בהמה צפופים ללא מים או אוויר למסע של שלושה ימים אל הלא נודע.

כשנפתחו דלתות הקרון בבירקנאו המציאות הכתה בהם במלוא עוצמתה. כלבים אימתניים צעקות של הגרמנים וריח כבד של בשר חרוך באוויר. אביגדור הילד ראה את הלהבות היוצאות מהארובות ושמע מאסירים ותיקים את האמת המרה ששם נשרפים בני משפחתו. בתוך התוהו ובוהו הזה התרחש הנס הראשון. אסיר ותיק שראה את אביגדור החליט משום מה להציל אותו ותלש אותו מקבוצת הילדים והנשים אל עבר קבוצת הגברים הכשירים לעבודה.

שם מול מלאך המוות מנגלה ימ"ש עמד אביגדור הצעיר. מנגלה במבט שחצן שאל אותו לגילו. אביגדור שהיה בקושי בן שלוש עשרה שיקר ואמר שהוא בן חמש עשרה. כשנשאל מה הוא יודע לעשות ענה בתושייה שהוא מבין במכניקה למרות שכל מה שידע באותו זמן זה רק דפי גמרא. מנגלה קיבל את התשובה ושלח אותו לימין לחיים.

החיים במחנה היו רצף של רעב קור והשפלה. אביגדור קיבל מספר על זרועו ואיבד את שמו. הוא ראה את אביו ואחיו נלקחים למותם אך הוא המשיך להחזיק באמונה שלמה. הוא מעיד על עצמו שמעולם לא הגיע לידי כפירה. תמיד ידע שריבונו של עולם יודע מה הוא עושה גם כשנראה שהכול אבוד.

שיא הנס התרחש ביום הכיפורים. בסלקציה אכזרית אביגדור נשלח שמאלה אל צריף המוות. הוא עמד שם ילד קטן בודד בעולם והחל לומר וידוי מתוך ידיעה שאלו רגעיו האחרונים. פתאום בניגוד לכל היגיון נכנס מנגלה לצריף, הצביע על אביגדור ועל עוד שבעה נערים וצעק להם לרוץ החוצה. השמונה הללו ניצלו בעוד שכל שאר יושבי הצריף נלקחו באותו לילה למשרפות. השגחה פרטית כזו אי אפשר להסביר בדרך הטבע אומר אביגדור בהתרגשות.

גם בצעדת המוות בשלג הכבד בטמפרטורה של מינוס עשרים וחמש מעלות כשאנשים סביבו נורו למוות אביגדור המשיך לצעוד. פעם אחת כשכוחותיו אזלו והוא התיישב בייאוש הגרמני כיוון אליו את נשקו. באותו רגע הוא זינק ממקומו בפרץ כוחות לא מוסבר ונעלם בתוך ההמון. מלאך המוות רצה אותו אך השם יתברך רצה אחרת.

ביום השחרור כשהאמריקאים הגיעו אביגדור מצא את עצמו לבד בעולם נער בן ארבע עשרה ללא משפחה. אך בנס נוסף הוא גילה שאחותו הגדולה שרדה גם היא והמפגש ביניהם היה כתחיית המתים ממש. יחד הם עלו לארץ ישראל שם עבר אביגדור ממחנות המעצר של הבריטים הישר אל ספסלי הישיבה.

היום כשאביגדור נוימן מביט על משפחתו הוא רואה את הניצחון האמיתי. שני ילדים שבעה נכדים עשרות נינים ואפילו דור חמישי. הוא הקים בית נאמן בישראל מתוך אמונה וביטחון שיום יבוא ויהיה טוב יותר. הסיפור שלו הוא סיפורו של עם ישראל כולו מעבדות לחרות ומחורבן לתקומה בברכת השם שעומדת לנו בכל דור ודור.