כשמרן הרב עובדיה סירב לנסוע לנופש המשפחתי | הגב' מרגלית סיני

בפרשת השבוע, התורה מעידה על אברהם אבינו: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים".

סבא שלי, מרן הרב עובדיה זצ"ל, היה רגיל להסביר שהכוונה היא, בא בחשבון הימים, כי כל הימים שלו היו מחושבים ומדוקדקים בלי לאבד אף רגע. ובאמת, כזה היה סבא בעצמו. כל זמנו מנוצל ללימוד תורה וכל חייו בעשייה בלתי פוסקת.

מאז שאני ילדה קטנה, אני זוכרת כמה היה חשוב לו להספיק: עוד חידוש, עוד פסק הלכה, עוד שורה בספר. בעיניו, הזמן היה שווה הון שלא יסולא בפז.

אני זוכרת איך פעם נסענו יחד כל המשפחה לחופשה בימי בין הזמנים, וכשניגשנו לקבל ממנו ברכת הדרך, בעלי אמר: "כמה היינו שמחים אם הרב היה מצטרף איתנו... ניקח איתנו את הספרים והכתבים כדי שהרב יוכל ללמוד במנוחה..."

התגובה שלו נחרטה בנו עד היום:
 "כמה שנים עוד נשאר לי לחיות? אם לא אנצל כל רגע לכתיבת הספרים הללו שעם ישראל מצפה להם, מי יעשה זאת במקומי?"

וכשפעם ביקשו ממנו להרחיב מעט את זמן קבלת הקהל בכל יום, כי קשה מאוד לעמוד בעומס של הפונים, הוא אמר:
 "וכי מה אתם רוצים? שהרב שלכם יהיה עם הארץ?"

וכך, עד השבועות האחרונים לחייו. לא היה לילה שהוא עזב את חדר הלימוד לפני שתיים בלילה. רכון על עשרות הספרים, גומע אותם בשקיקה, וכותב פסק הלכה נוסף שיאיר את עיניהם של ישראל.

את התוצאות כולנו רואים: 54 ספרים כתב סבא בחייו, מלבד עוד ספרים שיצאו אחרי פטירתו, עם מאות תשובות חדשות. אין מקום בעולם שלא הוגים בתורתו, ואין נושא הלכתי בלי מענה ברור ומפורט.

עד היום, 12 שנים אחרי פטירתו, צוות אברכים יראי שמיים ובתוכם בעלי, הרב יעקב סיני, תחת ניהולו של אבי, הרב משה יוסף שליט"א, שוקדים על כל כתבי היד כדי להוציאם לאור.

היקף הכתיבה של מרן זצ"ל כל כך פלאי, שיידרשו עוד שנים כדי להשלים את מלאכת הקודש.

גם כשסבא כבר לא נוכח כאן בגופו הגשמי, הוא ממשיך ללוות אותנו, להדריך ולהשפיע על כל בית בעם ישראל. זהו סודו של מי שזכה להיות "בא בימים".