מה שסיבוב חניה ארוך אחד הצליח לחולל בתוך פחות מ־24 שעות

כשיצאתי מהסופר אחרי הקנייה השבועית הגדולה, עייף ומותש, ראיתי את החניון הצפוף ונזכרתי שגם אני נאלצתי לחנות רחוק מאוד.
 "עוד רבה הדרך", חשבתי לעצמי והתחלתי ללכת, דוחף את העגלה. לפתע עצר לידי נהג ושאל:
 "אתה יוצא? אני מחפש מקום כבר רבע שעה..."
 "כן, אבל חניתי רחוק מאוד", עניתי.
 והוא אמר: "מה הבעיה, אני אקח אותך לשם ואחנה כשתצא".
 הסכמתי כמובן בשמחה.

כשהגענו לרכב שלי, יצאתי ולקחתי איתי את הקניות.
 "רגע", הוא אמר, "יש לי פה שני זוגות תפילין. יש לך למי לתת?"
 - "באמת? אשמח מאוד!", השבתי. "תמיד יש מי שצריך".
 הוא מסר לי את זוגות התפילין, ובאותו רגע ממש - הוא הבחין במקום חנייה שהתפנה ממש לידנו.
 "תראה מה זה", הוא צחק, "כנראה שנפגשנו רק בשביל התפילין. תודה רבה!"

באותו ערב כשהגעתי הביתה פרסמתי שיש לי שני זוגות תפילין לזיכוי הרבים.

למחרת צלצל הטלפון. קול לא מוכר בקצה השני:
 "שלום, זה יוסי נחשון. ראיתי את הפרסום שלך. יש לי שני חיילים שממש צריכים תפילין".
 "נפלא", עניתי. "איפה אפשר להיפגש?"
 תיאמנו להיפגש, אבל בדיוק כשיצאתי מאלעד לכיוון בני ברק, הטלפון שלי צלצל שוב.
 "שלום, זה שוב יוסי. אני בדרך אליך!"
 עניתי שגם אני בדיוק יצאתי מאלעד, והוא שאל: "איפה אתה בדיוק?"
 כשסיפרתי לו, הוא צחק: "לא ייאמן! אני ממש קרוב אליך, בערך שלוש דקות נסיעה!"

הפגישה הייתה קצרה אבל חמה.
 הרב יוסי נחשון התברר כאדם מיוחד, עם פנים זוהרות ועיניים טובות.
 הוא עוסק בזיכוי הרבים ומחלק כבר שנים תפילין לחיילים.

כשנפרדנו והוא נסע עם התפילין, ישבתי ברכב לרגע ופתאום התחלתי לשחזר:
 הכול התחיל מזה שלא מצאתי חניה קרובה.
 אם הייתי חונה ליד החנות, לא הייתי פוגש את היהודי היקר שנתן לי את התפילין.
 ואם לא היו לי את התפילין, לא הייתי פוגש את הרב יוסי.
 והתפילין האלו לא היו מגיעות לחיילים.

ואם חייל אחד יקבל תפילין, ויתחזק בקשר שלו לבורא עולם,
 וחייל אחר יילך בעקבותיו?
 מי יודע איך זה ימשיך הלאה?

דוד המלך כתב: "עולם חסד יבנה".
 לפעמים אנחנו רואים איך זה קורה ממש לפני העיניים שלנו.
 חסד אחד קטן הופך לשרשרת שלמה של חסדים, ואף אחד לא יודע איפה היא תסתיים!