הרב דניאל אוחיון: הניסיון העצום של רבי יוחנן בן גודגדא

יש ילדים שנולדו עם כישרונות מיוחדים, ולא נדרש מאמץ מיוחד מההורים להצלחתם.

ומנגד, ישנם כאלה שלמרות המאמץ וההשקעה - עדיין לא זוכים להגיע לדרך המלך.

ובכל זאת אנו נדרשים להמשיך להשקיע בהם, לא להתייאש, ואת התוצאות נשאיר בידי הקב"ה.

רבי יוחנן בן גודגדא היה מגדולי התנאים. אבל פגעה בו יד ה', וכל בניו היו חירשים. ואם זה לא היה מספיק - ילדה בתו עוד שני בנים אילמים.

אדם רגיל במצב כזה היה מגיע מהר מאוד לייאוש. אבל לא כן היה אצל רבי יוחנן בן גודגדא.

הוא הבין שמן השמיים דורשים ממנו לתקן את בניו ולהעלותם לדרגה המרבית שחירש יכול להגיע אליה.
 הוא גם הבין שאם יעשה כך, אחרים ילמדו ממנו ולא יישברו מקשיי חינוך הילדים.

אזר רבי יוחנן עוז ותעצומות, התעלם מכל הקשיים, והתמסר במלוא כוחותיו ללמד את הילדים הללו תורה ודעת.

והתוצאות היו מעבר לכל דמיון.
 "אמר רבי יודא: מעשה בבניו של רבי יוחנן בן גודגדא שהיו כולם חירשים, והיו כל הטהרות שבירושלים נעשים על גביהם", מעיד התלמוד הירושלמי.

מעטים מבין דייני ישראל הגיעו לדרגה שבה יכלו להורות בענייני טהרות בירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים.
 זה דרש ידיעות רבות מאוד בהלכות טומאה וטהרה החמורות, ולא פחות מזה - יראת שמיים עצומה.

מסופר כי בכל פעם שהיה רבי יהודה הנשיא מגיע לבית המדרש, הם נכנסו אחריו וישבו על ידו.
 כשהוא היה לומד, הם היו מנידים את ראשם ומרחשים בשפתותיהם - כאילו המילים היו שם, הידע היה שם, אבל הם לא יכלו להוציא אותו החוצה.

רבי יהודה הנשיא ראה את זה, עמד וביקש עליהם רחמים - עד שנרפאו.
 או אז התגלה הדבר: הם שלטו בכל התורה כולה.

לפעמים הילדים שדורשים מאיתנו את המאמץ הכי גדול - עשויים להיות בדיוק אלה שיש להם את הפוטנציאל הכי גדול.
 הם רק צריכים שנאמין בהם - ולא נוותר.