הרב דביר לוי: מה רצה הקב"ה ללמד את עם ישראל במדבר?

תלמידיו של רבי שמעון בן יוחאי שאלו אותו שאלה מעניינת: מדוע המן שירד לעם ישראל במדבר ירד בכל יום מחדש? הרי המן היה אוכל פלאי מה שרוצים מקבלים. מי שרצה פנקייק קיבל פנקייק, מי שרצה סטייק קיבל סטייק. אז למה לא ירד פעם אחת בשנה, בכמות מספקת לכל השנה כולה, וכל אחד ייקח את חלקו? למה היה צורך לצאת יום אחרי יום ולאסוף מחדש?

רבי שמעון השיב להם במשל: מלך בשר ודם שיש לו בן יחיד, יכול לקבוע לו מזונות פעם אחת בשנה. אבל אם כך יעשה הבן יגיע אליו פעם אחת בלבד, ובשאר הזמן לא יראו זה את זה. לכן המלך מעדיף לתת לבנו מזונות מדי יום, כדי שהבן יבוא כל יום, יראה אותו, יחבק אותו וינשק אותו.

כך היה עם עם ישראל במדבר. כל יום ירד מן, חוץ משבת וביום שישי ירד כפול. מי שראה מעט מן ליד האוהל שלו והיו לו ארבעה או חמישה ילדים, מיד התחיל לדאוג: מה יהיה מחר? איך נסתדר? והדאגה הזו הולידה תפילה. עם ישראל הרים עיניים לשמים וביקש פרנסה, ביקש שפע, ביקש שהמן יספיק לכולם.

ואילו המן היה יורד פעם אחת בשנה כולם היו נרגעים, הכול היה מסודר, ואף אחד לא היה מרים עיניים לשמים. השגרה הייתה נמשכת בלי קשר ישיר לבורא העולם.

המן ירד בכל יום כדי להזכיר לעם ישראל שהפרנסה באה מלמעלה. לא פעם בשנה, לא בהבטחה רחוקה, אלא בכל יום מחדש. כדי שכל יהודי ילמד להתפלל, להודות ולדעת שהקב"ה הוא זה שמפרנס בכל רגע ורגע.