רץ בוואטסאפ
ביום שבו עם ישראל מתכנס לזכור את חורבן הבית, דווקא אז - במקום הכי פחות צפוי - ניצתה לה אש קטנה של נחמה.
תשעה באב, רגעים לפני קריאת מגילת איכה. חיילים מיחידה קרבית מחפשים ספר תורה לקרוא בו. הם עושים טלפונים, שואלים, מחפשים - אולי יש מישהו שיוכל להשאיל להם ספר, אפילו לערב אחד.
ואז - שיחה אחת משנה את התמונה כולה. בצד השני של הקו עונה יהודי. לא פוליטיקאי, לא איש עסקים - פשוט יהודי עם לב.
"בהשאלה?" הוא שואל, "לא, זה לא ילך ככה. את זה אני נותן לכם מתנה."
כן, מתנה. ספר תורה מהודר, חדש, קטן בגודלו אבל ענק במשמעותו. בלי חוזה, בלי תנאים. ספר שילך איתם לכל מקום - כמו ארון הברית שהלך לפני מחנה ישראל במדבר.
"שהשם ישמור אתכם," הוא בירך אותם. "זה לא בהשאלה. זה שלכם. לפלוגה. ליחידה. לכל מקום שתלכו - הוא איתכם."
בין קינה לקינה, בין דמעה לתקווה - פתאום נפרש חיוך. חיוך שאולי לא רגילים לראות בתשעה באב. אבל כשיש דבר כזה בלב, איך אפשר שלא לחייך?
החיילים לא הפסיקו להודות. ברכות, תפילות, מילים פשוטות שנאמרו מהלב:
"ברוך השם שזכינו. יהודי קדוש כזה, שנותן לנו ספר תורה שיעמוד בראש המחנה... שהשם ייתן לך שפע, פרנסה, אושר. שתזכה לראות רק טוב - כל החיים."
וככה, בלילה של צער - הגיע ניצוץ של אור. ספר תורה שהפך לדגל.
והשם של אותו יהודי?
אלון אלגלי. יהודי עם לב של זהב.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו