יהדות
אלוש מסביר שהתורה מלמדת אותנו לקדש את החומר, כלומר למצוא את הרוחניות גם בעולם הגשמי שסובב אותנו. אני צריך לראות אלוקות בכל דבר. אני צריך למצוא אלוקות בחברים שלי, באנשים שלא חושבים כמוני, בחומר, באוכל. לכן אני מברך, הוא אומר.
לדבריו, הברכה על האוכל אינה רק ביטוי של הכרת תודה, אלא גם הכרה בכך שהאוכל עצמו טומן בחובו אלוקות. כשאני אומר 'בורא פרי העץ' – אני לא רק מודה על הפרי, אני גם מבין שיש פה אלוקות. קח תפוח, למשל – יש לו צבע, יש לו טעם, יש לו ריח, יש לו זרעים. בתוך גרעין אחד של תפוח יש פוטנציאל ל-800 דונם של עצים. איך אפשר להסתכל עליו כמובן מאליו?
אנחנו רואים רק לבושים חיצוניים. אנחנו לא מסתכלים פנימה לתוך הבן אדם, לראות את האלוקות שבו, הוא אומר. לדבריו, פורים מסמל בדיוק את הרעיון הזה – מאחורי התחפושת של כל אדם, יש נקודת אמת פנימית, אותה אנחנו צריכים לזהות.
כדי להמחיש עד כמה אנחנו מושפעים מהמעטפת החיצונית, אלוש מביא דוגמה מחיי היומיום.
נניח שאתה רוצה לצאת מהחניה, אבל רכב חוסם אותך. אתה מצפצף, והנהג מסמן לך מלמעלה אח שלי, רק כמה דקות, אבל הוא עסוק בטלפון ולא זז. אתה כועס, מתעצבן. אבל עכשיו תחשוב על אותה סיטואציה בדיוק – רק שהפעם הבן אדם הזה לובש מדים, חייל עם נשק על הכתף. פתאום אתה מגיב אחרת. יאללה אח שלי, אבל תעשה את זה זריז, כפרה עליך.
לדבריו, זו בדיוק הבעיה – אנחנו נותנים ללבושים להשפיע על איך שאנחנו תופסים אנשים. אבל אם נסתכל עמוק יותר, מעבר לחיצוניות, נוכל לראות את האחדות האמיתית שבינינו.
בסיכום דבריו, אלוש מדבר על החשיבות של חמלה והכלה בחברה. הוא מאמין שאם נבין שהכל בעולם הוא חלק מאותה שלמות אלוקית, נוכל להקשיב באמת, לקבל דעות שונות ולחיות בהרמוניה.
אם נתחיל להסתכל על הכל כעל דבר אלוקי, נוכל להביא יותר חמלה, נוכל להכיל אחד את השני, להקשיב באמת, להכיל מורכבות, הוא אומר. זה מה שאנחנו צריכים לעשות – וזה מה שיוביל אותנו לחיבור ולאחדות.