מהיכן יודעים שכאשר מזכירים שם של רשע צריך לגנות אותו?

הקשה רבינו ה'בן איש חי' זצ"ל בספרו "עוד יוסף חי – דרשות": מדוע כינה
יעקב אבינו את לבן הארמי בשם "לָ בָ ן ּבֶ ן נָ חֹור"? והלא אביו של לבן לא
היה נחור אלא בתואל, ואם כן, יעקב אבינו היה צריך לשאול את אנשי חרן:
"הידעתם את לבן בן בתואל"?
אלא הסביר הצדיק: כבר הורו לנו חכמים ז"ל )מסכת יומא פרק ג משניות י-יא(,
שכאשר מזכירים את שמם של צדיקים צריך לברך אותם, שנאמר )משלי י,
ז(: ְ "זֵ כֶ ר צַ ּדִ יק לִ ברָ כָ ה", וכן להיפך, כאשר מזכירים שם של אדם רשע צריך
לגנות אותו, שנאמר: ְ"ו ְ ׁשֵ ם ר ְ ׁשָ עִ ים יִרקָ ב".
והנה, כשהגיע יעקב אבינו לשערי חרן רצה לברר אודות לבן הארמי, אך חשש
לומר עליו דברי גנאי בשעה שהזכיר את שמו באוזני מכריו וידידיו. ולכן עשה
יעקב אבינו בעורמה ובחוכמה וקראו בשם "לָ בָ ן ּבֶ ן נָ חֹור", ובאומרו: "ּבֶ ן נָ חֹור"
הייתה כוונתו לגנות את לבן, שראוי לנוחרו ]כלומר, להמיתו )ראה פסחים מט:([. אולם
רועי הצאן מאנשי חרן שגו בהבנת כוונתו של יעקב אבינו וחשבו שהוא מכנה

את לבן "ּבֶ ן נָ חֹור" על שם הסבא
שלו, ובגלל זה לא התעוררו לכעוס
על יעקב או להזיק לו. ובדרך זו
הרוויח יעקב אבינו שגם הזכיר את
שמו של לבן וגם הוסיף ברמז דברי
גנאי עליו, ובכך עשה כרצונה של
תורה.
והלקח נפלא ומחייב! יעקב
אבינו לא ויתר על קוצו של דין
או הלכה, ופעל ועשה הכול על
פי התורה וההלכה. ובוודאי גם
אנחנו מחוייבים לעשות כל צעד
וצעד על פי כללי ההלכה, ובזה נראה
הצלחה וברכה בכל מעשי ידינו!