הרב שטיינמן פרץ בבכי ולא נרגע דקות ארוכות

אבי כץ, מייסד קופיקס, בסיפור מרגש במיוחד שפורסם בעיתון ידיעות על הרבנית תמר שטיינמן ע"ה, אשתו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, ממנהיגי עולם התורה.

"שלום הגליל. בשמונת החודשים הראשונים של המלחמה שירתתי בשריון בקו הראשון. אין כמעט דבר רע שלא קרה לחברים שלי. מסביבי נפצעו, נהרגו, נשרפו לי מול העיניים.

"הייתי ילד חרדי יתום מאב, שהתגייס לצבא. אחרי שמונה חודשים יצאתי הביתה לבני-ברק לחופשה, לבקר חבר שנפצע קשה ושכב אז בבית חולים ולנסוע ללוויה של חבר שנפל. בתחנה שליד ביתנו בפינת הרחובות חזון אי"ש ורבי עקיבא חיכיתי לאוטובוס כדי לנסוע ללוויה, אחרי שביקרתי אצל אמי האלמנה".

"תחנת האוטובוס, שקיימת עד היום, הייתה ליד בית אמי וגם ליד הבית שבו מתגורר עד היום הרב אהרן שטיינמן, מנהיג הציבור הליטאי, שכבר אז היה ראש ישיבה בישיבת פוניבז'. עמדתי בתחנה. התחושה הייתה קשה, הלב כבד – בין ביקור אצל פצוע ללוויה, ובדרך לחזית, והיה קשה להיפרד מאמא. אני מניח שארשת פניי הביעה את מה שהרגשתי"

"פתאום יצאה מהבית הרבנית תמר שטיינמן ז"ל, אשתו של הרב שטיינמן. הכרנו היטב. היא הייתה חברה של אמי המנוחה, שאותה לא נטשה גם ברגעים הקשים של אלמנותה. גם כאשר התפרסם בעלה. אישה נמוכת קומה, מאירת פנים. היא ניגשה אליי ועיניה אורו: 'אבי'לה, מה נשמע?' לא הסתרתי את העצב הגדול שהייתי שרוי בו. סיפרתי לה מאין באתי ולאן אני הולך.

"הרבנית התמתחה במלוא קומתה אלי. 'הכל יהיה בסדר אבי'לה, אתה תראה, הכל יהיה בסדר. אם ירצה השם, תחזור בשלום', היא אמרה. לא היה לה חשוב שום דבר. לא גובהי והמראה המוזר שלי במדים, לא מעמדה כרבנית שכבר הייתה ידועה בעיר ובציבור החרדי. היא ראתה יהודי כאוב.

"אחרי שנפרדנו יצאתי ללוויה, ומשם חזרתי ללבנון ל-6 חודשים נוספים בקו הראשון. החום של הליטוף של הרבנית שטיינמן וההבטחה שלה שיהיה בסדר הלכו איתי 6 חודשים, עד שחזרתי הביתה מלבנון"

"לימים כשהלכה הרבנית לעולמה, באתי אל הרב שטיינמן לניחום אבלים. לפני שקמתי ללכת, מי שהגיע איתי סיפר את הסיפור לרב שטיינמן. הרב הקשיש פרץ בבכי ולא נרגע דקות ארוכות".